שכולו טוב

קומיקס. ולא רק כחומר לקריאה, אלא גם כחומר גלם. ארנק לכסף-קטן, כריכה צבעונית לדרכון (שימושי במיוחד אצל חבורות-טיילים או משפחות הנוסעות יחד, כל הדרכונים בעלי הכריכה האחידה-למראה אחוזים בידו של אדם אחד, והוא תקשה להבחין - מה של מי..) פנקסון קטן, לרישום-חירום, בכריכה מיוחדת.

כרטיסי ברכה קצת אחרים ו"מגנטים" למקרר עם איורים של נטע אור. יפיפיים, צנועים במידתם, עדינים, המעלים חיוך בפני הקורא. תמיד יש לי כמה כאלו במגירת השולחן, נחמד להשתמש בהם, הם מתאימים עצמם לכל כך הרבה אירועים.

המוצרים המקסימים האלו, שנמכרים בדוכנים רבים בארץ עם מוצרים רבים אחרים כמותם, הם מעשה ידיהם של אנשים מיוחדים. שנים אני רוכשת בדוכנים הקטנים מן המגוון העצום של חפצים שימושיים עבורי ועבור בני משפחתי ומתנות שגורמות הנאה רבה לחברים, ובעצם - לכל מי שמקבל אותן מאיתנו (לפי התגובות החייכניות). אני שוכחת, שעצם מכירתם, והתמורה המתקבלת ממנה מסייעות לאנשים המיוחדים בדרך יפה ונדיבה כל כך, מפני שהם מתאימים לצרכים שלי, בלי שום הסתייגות.

ברשימת הקניות לחג שוב רשמתי לי את הדוכן של האנשים המיוחדים, ושוב נהניתי. איזה אוסף מרהיב של טוב ויופי!

חג שמח!

אוסטנד, קיץ 2010

לכל חוף יש ים משלו. הם אינם דומים זה לזה, מסתבר. משהו באופיו של האור משנה את התמונה לגמרי. זהו חוף הים של עיר הקייט הבלגית אוסטנד, ביום של חודש אוגוסט, יום שהיו בו גם רגעי שמש מלאה וגם - שעות גשם אחדות.

ברוג'. מבחר כלי-מקלדת

תצוגת כלי-המקלדת בברוג' הייתה מרתקת. לא רק משום שכלי-המקלדת היו טובים, מסוגים שונים, צבעוניים במראה שלהם ובסוגי-הצליל שהציעו. בנוסף לאלו, אפשר היה לפגוש שם כלי-מקלדת, או ליתר דיוק - תופעות מעולם כלי-המקלדת, שנדיר לפגוש אותן, ביחד.
אצל פרד בטנהאוזן ראיתי גימור למקלדת כפולה, מלאכת-מחשבת. 

כלי-מקלדת נהדרים, יפים למראה ומרהיבים בצלילם הציע מתיאס גריוויש. באתר שלו תמצאו כלי-מקלדת רבים נוספים.

הנה צ'מבלו בעל "אוקטבה שבורה". שניים מן הקלידים, בצדה השמאלי של המקלדת, מחולקים לשניים, ומשמשים - כל מחצית שלהם - לצליל אחר. כך "מרווחים" הבונה והנגן של כלי-המקלדת שני צלילי באס נוספים, החשובים מאד לצ'מבלו ולספרות שנכתבה עבורו, מבלי שהבונה חייב להרחיב את המקלדת ובהתאם לכך - את תיבת התהודה כולה, ותוך שמירה על מידה ממוצעת של כלי-המקלדת, יתרון משמעותי לנגני כלי-מקלדת כזה, שמידותיו גדולות כבר מטבע-בריאתו...

בונה הצ'מבלי מיכאל שר הציג שני רעיונות מבורכים: האחד - מכשיר קטן, המסייע בהכנת לולאות למיתרים. לולאת המיתר צריכה להתלבש על פין-מתכת אשר קבוע בקצה לוח התהודה, ולהחזיק את מתח-המיתר, לכל אורכו. אם אין מכינים אותה כראוי - היא מתפרקת במהירות, והמיתר קופץ בעליזות (וברגע הלא-מתאים) אל מחוץ למסגרת ומשאיר את הקליד שלו מיותם מצליל. המכשיר הקטן אמור לפתור את בעיית התקנת הלולאה במהירות ובפשטות. עוד התקין מיכאל מנשא קטן בצידו השמאלי של הצ'מבלי, שעליו אפשר להניח תווים, עפרונות, וכל מה שדרוש למנגן בכלי. הפתרון פשוט, הוא אינו "היסטורי" כלל, אבל הוא מתאים מאד לכל דפי-התווים, העפרונות ומהדקי-הנייר-המשרדיים, המטרונום הזעיר, מפתח-הכיוון ומה לא... - ממש כל "כלי-העבודה" שנילווים לנגינה בצ'מבלו...

ועוד דוגמא לכלי-נגינה מיוחד: "וירג'ינל אם ובן", כלי מקלדת שהיה נפוץ באנגליה של המאה שש-עשרה, ושיש בו מגירה ובה כלי-נגינה נוסף. צליליו של הוירג'ינל הנוסף גבוהים באוקטבה מצלילי הוירג'ינל הגדול, ואפשר לחבר אותם כך, שבנגינת המקלדת הגדולה יצלצלו גם צלילי המקלדת הקטנה.
ביקור בתערוכה ממחיש יותר מכל חוויה אחרת את השוני העצום שבין עולמו של הפסנתר המודרני לעולמם של כלי-המקלדת ההיסטוריים לסוגיהם הרבים. לפסנתר המודרני דמות קבועה למדי, אחידה במימדיה, וההבדלים בין פסנתר אחד לאחר כל כך עדינים, שכמעט אינם ניכרים. בעולמם של כלי-המקלדת ההיסטוריים משמש כל שם-עצם (קלאוויקורד, צ'מבלו, פסנתר-פטישים ועוד) כשם-משפחה. אפשר לפגוש סוגים רבים ושונים של צ'מבלי או של פסנתרי-פטישים, על פי טיפוסי כלי-נגינה שונים שהיו קיימים בעבר, וגם כאלו שנבנו על יסוד כלי-הנגינה העתיקים, אבל יש להם "טוויסט" מודרני, מיוחד, אישי, שנובע מכשרונם של בוני כלי-המקלדת, אומנים מנוסים ויצירתיים. מי שמוכן להתנסות במשהו חדש, ללמוד שפה חדשה - יכול להינות מאד מן העושר הזה.