אמנם, אחדים מן המאזינים הביעו במילים את אכזבתם, היו גם בודדים אשר עזבו בהפסקה. אבל רובו של הקהל שמילא את הכנסייה הקשיב בתשומת לב, הגיב באהדה. בקונצרט שהועלה במסגרת פסטיבל פלנדרן למוזיקה עתיקה (ברוז', אוגוסט 2010) הייתה תערובת נדירה, אפילו בעולמה של המוזיקה המוקדמת: ביצוע מוזיקלי מעולה של מוזיקה פחות מוכרת – אבל טובה מאד - בעריכה מעניינת.
"טורקאריה, וינה 1683" נקראה התוכנית, בנגינתם של חברי "ארמוניקו טריבוטו" בניהולו המוזיקלי של נגן הויול המצוין לורנץ דופטשמיד וקבוצת "סרבנד" בניצוחו של ד"ר ולאדימיר איוואנוף.
נקודת המוצא ההיסטורית הייתה אירוע טראומטי, קרב וינה שהתרחש בספטמבר 1683. הקרב על הבירה האוסטרית נערך בין חיילים אוסטריים, גרמנים ופולנים, ובין חיילי הסולטן הטורקי. הוא פרץ לאחר חודשיים של מצור שהיטלו הטורקים על העיר. הקרב הסתיים בתבוסת הטורקים – עד אז צבא חזק, אכזר ובלתי מנוצח.
הקרב, אירוע בולט בדברי-הימים של העמים המעורבים, שימש נושא ליצירות אמנות רבות, בכל התחומים.
בתוכנית המוזיקלית שהועלתה בפסטיבל פלנדרן, נכללו יצירותיהם של פוקס (Fux), שמלצר (Schmelzer) וקרל (Kerll) , שלוש יצירות תכניתיות המתארות את הקרבות, ובצידן פרקי מוזיקה טורקית מאותה תקופה, מתוך כתבי-יד טורקיים: שירי מלחמה, שירים דתיים, תפילות לשלום. כל אלו יצרו פסיפס מעניין של זוויות שונות להתבוננות במאבק אנושי, תרבותי, דתי, כלכלי.
התמונה המוזיקלית המורכבת (והלא-קלה להאזנה) הזו אפשרה בחינה מחודשת של המרחק בין שתי התרבויות, ושל יחסי גומלין ביניהן. עוצמת הרגשות שהניעו את הצדדים הניצים השתקפה בבירור במוזיקה, אבל אפשר היה גם "לשמוע" את מה שעתיד להתרחש בעקבות המפלה הטורקית. השינויים ביחסי הכוחות ימצאו ביטוי גם ב"תבלין הטורקי" שתתקשט בו, מאה שנים מאוחר יותר המוזיקה האוסטרית-גרמנית (דוגמאות לכך הם ה"מארש הטורקי" רונדו א-לה- טורקה, פרק שלישי בסונטה לפסנתר מס' 11 מאת אמדיאוס מוצרט, ותוספת הפדאל המאפשרת הוספת צליל הקשה בתוף ומצילתיים, שנוספה לפסנתר-הפטישים של סוף המאה השמונה-עשרה).
קונצרט מרענן, מאתגר, מיוחד. קונצרט שהוא הרבה יותר מ"קונצרט".
"טורקאריה, וינה 1683" נקראה התוכנית, בנגינתם של חברי "ארמוניקו טריבוטו" בניהולו המוזיקלי של נגן הויול המצוין לורנץ דופטשמיד וקבוצת "סרבנד" בניצוחו של ד"ר ולאדימיר איוואנוף.
נקודת המוצא ההיסטורית הייתה אירוע טראומטי, קרב וינה שהתרחש בספטמבר 1683. הקרב על הבירה האוסטרית נערך בין חיילים אוסטריים, גרמנים ופולנים, ובין חיילי הסולטן הטורקי. הוא פרץ לאחר חודשיים של מצור שהיטלו הטורקים על העיר. הקרב הסתיים בתבוסת הטורקים – עד אז צבא חזק, אכזר ובלתי מנוצח.
הקרב, אירוע בולט בדברי-הימים של העמים המעורבים, שימש נושא ליצירות אמנות רבות, בכל התחומים.
בתוכנית המוזיקלית שהועלתה בפסטיבל פלנדרן, נכללו יצירותיהם של פוקס (Fux), שמלצר (Schmelzer) וקרל (Kerll) , שלוש יצירות תכניתיות המתארות את הקרבות, ובצידן פרקי מוזיקה טורקית מאותה תקופה, מתוך כתבי-יד טורקיים: שירי מלחמה, שירים דתיים, תפילות לשלום. כל אלו יצרו פסיפס מעניין של זוויות שונות להתבוננות במאבק אנושי, תרבותי, דתי, כלכלי.
התמונה המוזיקלית המורכבת (והלא-קלה להאזנה) הזו אפשרה בחינה מחודשת של המרחק בין שתי התרבויות, ושל יחסי גומלין ביניהן. עוצמת הרגשות שהניעו את הצדדים הניצים השתקפה בבירור במוזיקה, אבל אפשר היה גם "לשמוע" את מה שעתיד להתרחש בעקבות המפלה הטורקית. השינויים ביחסי הכוחות ימצאו ביטוי גם ב"תבלין הטורקי" שתתקשט בו, מאה שנים מאוחר יותר המוזיקה האוסטרית-גרמנית (דוגמאות לכך הם ה"מארש הטורקי" רונדו א-לה- טורקה, פרק שלישי בסונטה לפסנתר מס' 11 מאת אמדיאוס מוצרט, ותוספת הפדאל המאפשרת הוספת צליל הקשה בתוף ומצילתיים, שנוספה לפסנתר-הפטישים של סוף המאה השמונה-עשרה).
קונצרט מרענן, מאתגר, מיוחד. קונצרט שהוא הרבה יותר מ"קונצרט".
