ב"מולדת האופרה" (1669) מועלות מדי חודש הרבה הפקות, ההיצע גדול. הקהל הרב מעודכן, נלהב. האולמות מלאים - תמיד. הכרטיסים להפקת "צ'נרנטולה" ("אגדת סינדרלה") הקלילה והמקסימה של רוסיני, שהועלתה ב"אופרה גרנייה", בסמיכות לחג המולד - אזלו ברובם בתוך שעות אחדות מרגע "פתיחת הקופה" הוירטואלית באתר האופרה הלאומית. המעטים שנותרו בקופות נמכרו לחובבי אופרה שלא היססו לעמוד בתור שעות רבות, במזג האוויר הסגרירי של סוף דצמבר. בפואייה נשמעה שיחה שדמתה לשיחת חובבי כדורגל: מתי הועלתה האופרה הזו לאחרונה בפריז? בשנת 1976, אמרה אשה אחת, שנראתה בקיאה מאד בפרטים, רק טבעי הוא, שכל הכרטיסים אזלו.
רבים מילאו גם את אולם "תיאטרון שאנס אליזייה" לפני שבועות אחדים, כאשר הועלתה שם האופרה "יוליוס קיסר" מאת הנדל על ידי אלאן קרטיס ו"איל קומפלסו בארוקו", בהפקה קונצרטנטית.
ההרכב שבניצוחו של קרטיס היה קטן, יחסית למימדי התיאטרון. בניגוד להפקות אחרות המעלות אופרות בכלי-נגינה היסטוריים, ובוחרות להוסיף כלי-נגינה ולהכפיל את העוצמה באופן כזה, קרטיס שמר על מידות ההרכב שהיה מקובל בעבר ו"הרוויח" שקיפות של מצלול ועדינות. ההרכב מצוין ואת סגנון הניצוח המאופק והתומך של קרטיס אהבתי במיוחד.
את צוות הזמרים הובילו – בתפקידי יוליוס וקליאופטרה – שתי זמרות מצוינות. הסופרן קרינה גובן וזמרת האלט מארי-ניקול למייה מרבות להופיע עם קרטיס והאנסמבל שלו. שתיהן מוזיקאיות מרשימות, לשתיהן קולות גדולים ורפרטואר רחב, ושתיהן הצליחו להקים לחיים את הדמויות המוזיקליות ללא בימוי ומבלי להשתמש בתלבושות ובתפאורה.
אמנויות הדינמיקה והקישוט הן, לטעמי, היפות, המרתקות והמורכבות ביותר, כשמדובר בביצוע היסטורי בכלי-התקופה. שתיהן דורשות טעם טוב, היכרות עם רפרטואר גדול, דמיון עשיר מצד אחד - ויכולת איפוק רבה מצד שני. לא פחות מאלו, שליטה טכנית שיודעת ל"הפעיל" את המרכיבים השונים, כל אחד – בעת המתאימה לו. גובין ולמייה הציעו אינטרפרטציה עשירה בצבעים ובקישוטים, וחזרו והוכיחו, שביצוע משכנע של רפרטואר קולי מוקדם ובמיוחד של אופרה בארוקית אינו תלוי ב"תוספות תיאטרליות" ולא ב"קולות בארוקיים" (כלומר, קולות קטנים, "שטוחים"), אלא בחכמה מוזיקלית.
עד חג המולד, בשבוע הבא, תחווה פריז "קרשנדו" של הפקות אופרה. אין יפה מזה, לאזן את שיגרת החיים.
