יום רביעי, 18 בינואר 2012

קונצרט. מוזיקה איטלקית

סדרת הקונצרטים הקאמריים של מוזיקה מוקדמת בכלי-התקופה "נולדה" בשנת 2004. השנה תתקיים העונה השמינית שלה, עם קונצרטים קאמריים כלי-התקופה,  במרכז למוזיקה על שם פליציה בלומנטל. בארבע השנים האחרונות התקיימו, לצד הקונצרטים הקבועים בתל-אביב, גם קונצרטים במעלות-תרשיחא שבגליל המערבי, במרכז התרבות "לדור ודור" (וגם בבית הכט שבחיפה, אוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן ועוד...).
השנה יהיה לסדרה "בית" חדש בגליל המערבי: הגלריה החדשה של מרכז האומנויות ע"ש אפטר – ברר, במעלות-תרשיחא.
במרכז אמנויות אפטר – ברר מתקיימת במשך למעלה משני עשורים פעילות חינוכית ענפה לילדים ולמבוגרים בתחומי אמנות פלסטית שונים: ציור, פיסול, צילום, קרמיקה, עבודות-יד מחומרים שונים. עוד יש בו, במרכז, תערוכות רבות, ימי עיון וסימפוזיונים.
לאחרונה הורחב המרכז ונבנו בו גלריה מקסימה וחדרי-סטודיו.


זוהי הגלריה ובה תערוכה מיצירותיו של לובקה, בתערוכה שכותרתה: "עם ישראל חי.... בסרט".
ולמטה - מבט אל מרכז האמנויות ע"ש אפטר-ברר, מעלות. 


בין אמנות פלסטית ובין מוזיקה אפשר למצוא קשרים הרבה. עד המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה היה ההיבט האסתטי של כלי-הנגינה חשוב לא פחות מההיבט האקוסטי. כלי-קשת בעלי ראש מגולף מוכרים מאד, גם צ'מבלי בעלי לוח תהודה מקושט בציורים צבעוניים ומכסה תיבת-תהודה שעליו ציור גדול-מידות. לכלי-מקלדת רבים קלידים מגולפים ומסגרת-למקלדת שיש לה עיטור אופייני. כתבי-היד והדפסים מוקדמים של תווים היו נאים למראה. תבניות שונות של מוזיקה מוצאות להן הד ביצירות אמנות פלסטית, ולהפך. מוזיקאים ואמנים אחרים עסקו בזה הרבה...  
במקומות רבים בעולם נערכים קונצרטים במוזיאונים לאמנות, בין היתר גם משום שהחלל מתאים לעתים קרובות לצרכים המוזיקליים. מבנה הגלריה החדשה במרכז אפטר-ברר במעלות נעים גם בשל תקרתו הגבוהה והיתרונות האקוסטיים שהיא מביאה איתה. הנוף הנשקף ביציאה ממרכז האמנויות מהווה מסגרת יפיפייה של אמנות-טבעית.
תוכנית הקונצרט הראשון בעונה החמישית של סדרת הקונצרטים "צלילים ומילים" בצפון, תארח שני מוזיקאים נהדרים, אהובים עלי מאד: את זמרת המצו-סופרן ברכה קול (זהו הקישור לאתר הבית שלה) ואת הצ'לן עירא גבעול (והנה הקישור לאתר הבית שלו). שניהם מוזיקאים מוכשרים ומוכרים, המשתתפים בהרבה מאד תוכניות קונצרטים בארץ ובחו"ל.
לעונג לי לארח את שניהם, בתכנית שכולה טעם איטלקי, מיצירות מלחיני איטליה במאות השבע-עשרה ושמונה עשרה. בתל אביב: יום שלישי, 7 בפברואר, ובמעלות, יום רביעי, 8 בפברואר, שניהם יחלו בשעה שמונה.
זמרת המצו-סופרן ברכה קול, בתפקיד סינדרלה (צ'נרנטולה, רוסיני), האופרה הישראלית.

יום שישי, 13 בינואר 2012

פריז. לומדים

ארבעת ילדיה של פ', חברתי, למדו מילדותם המוקדמת ועדיין לומדים נגינה. הארבעה מנגנים בחליל-צד, בצ'לו, בסון ופסנתר. שלושת הבוגרים הם סטודנטים בתחומי המדע, ומנגנים – מרצונם, באופן טבעי וכמובן מאליו – בתזמורות של האוניברסיטאות בהן הם לומדים. גם בתה של ד', חברה נוספת, לומדת נגינה. היא מנגנת בצ'לו. ילדיו הקטנים של וולטר (יליד אמסטרדם), המתגורר בפריז באופן זמני, לומדים מוזיקה גם הם. אני מגלה שרוב הילדים שאני מכירה לומדים נגינה. איזה צירוף מקרים מוזר, אני חושבת בקול-רם.
ד' מתפלאת על תשומת הלב שאני מקדישה לשאלה הנכבדת הזו. "הלימודים בקונסרבטוריון הם חינם" היא אומרת. אני מתקשה להאמין. פ' מדייקת – הלימודים כמעט-חינם. התשלום נקבע על פי הכנסת ההורים. משפחות מאד, מאד-מאד מבוססות, באמת משלמות שכר-לימוד מסוים. אך גם אצלן שכר-הלימוד אינו גבוה, היא אומרת.  
בכל רובע בפריז (כמעט) קיים בית-ספר למוזיקה. חלקם שייכים לרשת העירונית, אחרים – מנוהלים באופן עצמאי. מורי הקונסרבטוריונים, אם להתרשם מקבוצת המורים למוזיקה עתיקה, למשל נואל ספיט, נגנית הצ'מבלו הווירטואוזית, הם מוזיקאים מצוינים, אמנים מבצעים פעילים ומוערכים.
בית-הספר הגבוה למוזיקה בפריז הוא הקונסרבטוריון הלאומי ב"קריית המוזיקה" שבצפון העיר, ב"לה ווילט". לומדים בו מוזיקה ומחול. מספר התלמידים הלומדים בו גדול מאד. הקמפוס מודרני, רחב ידיים ומצויד בנדיבות בכל כלי-הנגינה וחדרי הלימוד, האימון, האולמות ורצפות-המחול הדרושות. הספרייה גורמת ללב לדלג על פעימה אחת. כתבי-עת, ספרים, תווים וספריית תקליטורים עצומה.  
פסקל דוק מנהל את המחלקה למוזיקה עתיקה בקונסרבטוריון. הוא מכיר את כל התלמידים בה ומשוחח עם כל אחד מהם, אפילו כשהוא חולף במהירות במסדרון. פסקל מגלה לי כמה תלמידים לומדים במחלקה ואני מחשבת במהירות – כחמישה אחוזים ממספר התלמידים הכולל בקמפוס. הוא מופתע, מעולם לא חשב על כך. אני, ששמעתי שוב ושוב, ש"מספרם המועט של המתעניינים בביצוע היסטורי לא מצדיק פתיחת מחלקה" או "פתיחת קורס" או אפילו "רכישת כלי-נגינה (צ'מבלו, נגיד) ", לא מפסיקה לחשוב על כך, ויכולה רק להסתכל על המחלקה הפריזאית בעיניים כלות.

שתי פינות בחדר המשמש את כיתת הצ'מבלו...
















עשרה כלי מקלדת עומדים בחדר רחב ידיים, המשמש את כתת תלמידי הצ'מבלו. צ'מבלי אחרים פזורים בחדרים נוספים ובאולמות השונים. בחדר סמוך – פסנתרים מתקופות שונות, אחד מהם הוא כלי שנבנה על פי מודל של סוף המאה השמונה עשרה, האחרים – פסנתרים מקוריים מן המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. 
חבית של דבש...
ספר לי על עצמך, ביקשתי מפסקל. הוא משועשע. אומר שהוא עסוק ב"פיטום" תלמידי המחלקה במיומנויות שיידרשו להם בחייהם המקצועיים, כשיסיימו ללמוד. במחלקה קיימים מסלולי לימוד לכל אחד משלושת התארים האקדמיים. מוזיקאי הוא מקצוע לא פשוט היום, אומר פסקל. מלבד זאת הוא משמש יועץ מוזיקלי של ההוצאה לאור של "האמנויות הפורחות" (Les Arts Florissants). הוא מנוסה מאד, עבד עם פיליפ הרווגה ועם ה"שאפל רויאל", ואחר כך – עם תזמורת השאנס אליזה.
לצידו מלמדים במחלקה מוזיקאים מצוינים, בכל נושא ולכל כלי-נגינה. את מי שמתעניין בצ'מבלי מלמדים שניים: אוליבייה בומו מלמד נגינה ורפרטואר, בלנדין ראנו מלמדת באס מסופרר.
את נגינתו של בומו אני אוהבת מאד. הרפרטואר העצום שלמד, ניגן והקליט, והסקרנות שלו, שבאה לביטוי במאמרים וספרים שכתב, מעוררים השתאות. מעניין להקשיב לו, לנגינתו, וגם לשיעוריו – לדוגמאות שלו, להערות הספורות שהוא מציע במהלך השיעורים, הערות מדויקות וצנועות כאחת. נגינתה של ראנו תוססת יותר, יצרית. גם היא מסורה לתלמיד המנגן באוזניה, מקשיבה, שרה, מעירה - כאילו הייתה מנגנת בעצמה. 


שיעורי קריאה מהדף, מוזיקה קאמרית ומחול היסטורי משלימים את מקצועות התיאוריה השונים. השלב האחרון, המותח ומהנה, לפני ה"חיים האמתיים". מקצוע לא קל? כן, אבל יפה כל-כך...