יום רביעי, 27 במרץ 2013

קניידאלאך.

חלפו ערב פסח ועימו ליל הסדר, וכבר אפשר להיזכר בהם עם חיוך.
הנה "קניידאלאך" של אפרת שטרן, מתוך הספר המקסים שלה, "אשה ושמה בושה".
על אפרת, בעלה נפתלי ובנם עודד כתבתי כאן, ועוד אפשר לקרוא באתר הזה. ממליצה מאד על הספר המהנה הזה, שיש בו מבט משועשע, מפוכח וקולע על ואל הישראליות.
ההכנסה ממכירת הספר של אפרת משמשת תרומה להמשך המחקר של מחלתו של בנה עודד, טיי זקס של מבוגרים. תוצרי המחקר עשויים גם לקדם את הטיפול במחלות אחרות, פרקינסון ואלצהיימר.
הנה כל הדרכים לתרום, כאן.
חג שמח, אביב נעים!



קניידאלאך
מאת
אפרת שטרן
עָרַכְתִּי אֶת שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר
לִשְׁלֹשִים וּשְׁנַיִם אִישׁ,
בִּשַּׁלְתִּי סִיר עִם קְנֵיידָאלָאךְ
וְגַם גֶעפִילְטֶע פִישׁ.
אֲבָל - - -
בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר כְּבָר צִלְצֵל גִּיסִי מִבִּנְיָמִינָה,
אָמַר שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אִם תִּהְיֶה שָׁם דּוֹדָה מִינָה;
בְּשֶׁבַע מִינָה הִתְקַשְּׁרָה שֶׁלֹּא לִבְנוֹת עָלֶיהָ -
כִּי אֵין לָהּ עֲצַבִּים לַזִּיּוּפִים שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה;
מִיכָאֵל מִיָּקְנְעָם בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה צִלְצֵל -
אָמַר שֶׁלֹּא יָבוֹא אֵלַי לִפְנֵי שֶׁאֶתְנַצֵּל;
בְּאַרְבַּע חֲמוֹתִי הוֹדִיעָה שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנָּה -
כִּי הַבִּשּׁוּל שֶׁלִּי תָּמִיד גּוֹרֵם לָהּ לְמִיגְרֶנָה;
וּבַת אָחִי אָמְרָה שֶׁהִיא תַּגִּיעַ הַשָּׁנָה -
בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יְנַדְנְדוּ לָהּ שׁוּב עַל חֲתֻנָּה!!
-   -   -   -   -   -   -   -   -   -
נִיתַקְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן,
יָרַדְתִּי לַמַּרְתֵּף
וְהִצַּעְתִּי לַתַּאיְלַנְדִית
בַּסֵּדֶר לִ'שְׁתַּתֵּף.

עָלִינוּ יָד בְּיָד
בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַסָּלוֹן,
וְשָׁם בַּקְבּוּק שֶׁל ווֹדְקָה
שָׁפַכְנוּ לַגָּרוֹן;

סִפַּרְתִּי לָהּ עַל קִינְג פַּרְעֹה
וְכָךְ, בְּלִי לְהַרְגִּישׁ,
חִסַּלְנוּ אֶת הַצִּימֶעס
וְהַגֶּעפִילְטֶע פִישׁ;

מָרָק עִם קְנֵיידָאלָאךְ
בִּשְׁלוּק אֶחָד שָׁתִינוּ,
וְשַׁרְנוּ "דַּי-דַּיֵּנוּ"
וְגַם "עֲבָדִים הָיִינוּ";

גַּם צְלִי בָּקָר הִשְׁמַדְנוּ
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה,
וְאָז בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת
זִמַּרְנוּ אֶת הַ"חַד גַּדְיָא";

וּבַחֲצוֹת הִסְתַּרְתִּי לָהּ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן,
וּכְשֶׁמָּצְאָה - רָקַדְנוּ יַחַד סְטֶפְּס עַל הַשֻּׁלְחָן!

וְאַף שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִתְנוֹדֶדֶת כְּלוּלָב -
יָדַעְתִּי בְּלִבִּי שֶׁבְּכָל פֶּסַח מֵעַכְשָׁו
לֹא אֲנַסֶּה כְּלָל לְהָבִיא אֵלַי שֵׁנִית אֶת דּוֹדָה מִינָה,
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפְגֹּש כָּאן אֶת גִּיסִי מִבִּנְיָמִינָה,
וְלֹא אֶת בֶּן-דּוֹדִי - כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שׁוּם סְצֶנָה,
וְלֹא אֶת חֲמוֹתִי - שֶׁלֹּא תַּחְטֹף לִי כָּאן מִיגְרֶנָה,
  וְרַק אֵרֵד אֶל הַמַּרְתֵּף
וְאֶת הַשִּׁיקְסֶע שׁוּב אַזְמִין
לָחוֹג אִתִּי כָּאן סֵדֶר
כָּשֵׁר   לִמְהַדְּרִין !!!

יום שלישי, 19 במרץ 2013

ים המלח, כחול ואפור

"סוף היום בים המלח", הוא שמו של צילום של דניס קירש. הצילום נבחר לאחר תחרות, ומוצג יחד עם צילומים נבחרים נוספים במגזין האינטרנטי "ישראל המאה העשרים ואחת".
עמוד התחרות במגזין (בשפה האנגלית) כולל תמונות מקסימות רבות נוספות של זוכי תחרות הצילום של המגזין. כל התמונות - תמונות הנוף המגוון של ישראל מזוויות שונות. 


“Day’s End at the Dead Sea” by Denyse Kirsch

יום רביעי, 6 במרץ 2013

מזרקת המים של סן קלו

ז'אק מרטן אוטטר העניק לאלמנד, הריקוד הפותח את אחת הסוויטות שלו, את השם "המזרקה של סנט קלו". המוזיקה מתארת את המזרקה המיוחדת שנבנתה בגן של ארמון סן קלו. מזרקה שבה משחקי מים. הנה היא...



את המוזיקה של משחקי המים והמזרקה, ועוד מיצירותיהם של מלחיני צרפת, בני המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, אוטטר, קופרן, מונטקליר, מארה ואחרים, אפשר יהיה לשמוע מחר, יום חמישי, 7 מרץ, תל אביב, ובשבוע הבא, יום רביעי, 13 מרץ, במעלות. מנגנים פייר בוראניו בחליליות, טל ארבל - נגנית הגמבה ואני, בצ'מבלו.
נשמח לראותכם! 

יום ראשון, 3 במרץ 2013

עיבוד או איבוד?

ביקור בית. קונצרט מיצירות באך ובניו, בחלילית ובצ'מבלו.
עם פייר בוראניו, חליליתן.
מוצאי שבת, 9 במרץ 2013, בשעה 20:00.
המרכז למוזיקה על שם פליציה בלומנטל, רחוב ביאליק 26 תל-אביב.

התכנית הזו מעוררת שאלה – החלילית לא הוזכרה באף אחד מכתבי-היד או ההוצאות המודפסות של היצירות שבתכניתנו. כותרות היצירות מזכירות כלי נגינה אחרים (למשל, טריו סונטה לעוגב, מספר 529 ברי"ב, או פרטיטה לחליל, מס'  1013). נגינתן בחלילית מהווה, אם כך, עיבוד. האם "מותר" לעבד כך? האם העיבוד פוגע ביצירה המקורית, בכוונת המלחין?


פרנסואה בושר, צייר בן המאה השמונה עשרה

נהניתי מאד מהעבודה על התכנית עם פייר בפריז, וגם מן הקונצרטים שנערכו שם. פייר הוא מוזיקאי וחליליתן מצויין, המכיר לעומק רפרטואר רחב. אם כך, למה לנגן עיבוד?

"אני אוהב את היצירות האלו, ונהנה לנגן אותן. חלילית היא כלי-הנגינה שלי, ולכן אני מנגן אותן בחלילית..." אומר פייר. "אם הייתי אוהב את המוזיקה של רחמנינוב, הייתי מנסה לנגן גם אותה בחלילית" הוא צוחק. ובכל זאת,אני אומרת, שנינו למדנו ושנינו שייכים לאסכולה בעולם הביצוע, שמבקשת להבין את המוזיקה על רקע תקופתה, וגם לבצע אותה באופן שמודע לעולם בו נוצרה. למה לא להעדיף רפרטואר שכתוב לכלי-הנגינה שלנו?

"מפני שגם אז המוזיקה לא בהכרח נכתבה לכלי מסוים" אומר פייר. אני מסכימה. אי אפשר לומר על חלק נכבד מיצירותיו של באך לכלי-מקלדת, כמו גם "המנחה המוזיקלית" שלו או "אמנות הפוגה", שנכתבו לכלי-נגינה מסוימים, ידועים. את שני הכרכים של הפרליודים ופוגות (בעברית, בתרגום לא מוצלח, "הפסנתר המושווה") אפשר לנגן בקלאוויקורד, או בצ'מבלו או בעוגב, ובכל אחד משלושת כלי הנגינה יהיה לביצוע חן רב. גם יצירותיהם של בני באך, או חבריהם, מלחינים שפעלו בין תקופת הבארוק לרוקוקו, טלמאן, לדוגמא, מיועדות היו לנגינה בכלי-נגינה שונים, ככל הנראה על מנת לעודד את מכירתן לחובבי מוזיקה. "יותר מזה", אומר פייר, "המחקר המוזיקולוגי מצא סימוכין לכך, שכל ששת הטריו סונטות לעוגב מאת יוהאן סבסטיאן באך, הן גרסאות מאוחרות של יצירות שנכתבו מוקדם יותר, אולי יצירות קאמריות, בהרכבים שונים. אם כך, למה לא לנסות לשחזר את הגרסה הראשונית?"

אפשר להסכים להצעה הזאת, ובכל זאת, יכולה להתעורר הטענה שגבול העיבוד צריך להיות במקום בו ניתן לדעת בבירור מה היו האפשרויות שעליהן חשב המלחין, כלומר, כשיש גרסה – גם אם לא שלמה – אחרת, אני אומרת. מחזור שש סוויטות לצ'מבלו סולו שחיבר בן דורו של באך, צ'רלס דיופאר, קיים גם בגרסה לחלילית ובס מסופרר, אז ברור שניתן לנגן את הסוויטות בגרסה הקאמרית.

"אבל הגרסה הקאמרית לא נערכה על ידי המלחין, במקרה המסוים הזה", אומר פייר, "כי אם על ידי המו"ל שלו, אטיין רוג'ר, באמסטרדם. והיא נוצרה מסיבות מסחריות בלבד. עיבודים רבים נוספים נוצרו על ידי מו"לים, או על ידי חובבים, והן אינן מוצלחות במיוחד. ואם כך, למה לא לנגן את המוזיקה שאנחנו אוהבים מבלי להשתמש בעיבוד הלא מוצלח, למה לא לעבד את המוזיקה בעצמנו? מה שנדרש לשם כך הוא היכרות טובה עם כלי-הנגינה שלנו ועם הספרות המוזיקלית..ומעט אומץ לנסות זאת".

"החלילית ההיסטורית היא כלי-נגינה די מוגבל, מבחינת דינמית (כלומר במנעד עוצמת הצליל)", אומר פייר. "פיתוחו נעצר בסוף המאה השמונה-עשרה, ספר הלימוד האחרון לחלילית יצא לאור בסקוטלנד, בשנת 1792, תאריך שהוא גם מוקדם, בהשוואה להתפתחותם של כלי-נגינה אחרים, וגם מאוחר, באופן יחסי לחלילית – ומלמד שהיו עדיין אנשים שרצו ללמוד לנגן בחלילית, באופן שיצדיק הוצאה מסחרית של ספר כזה" . הוא מנגן בחליליות שנבנו על ידי ארנסט מֵיִיר . "אני לא יודע מה הוא עושה, אבל החליליות שלו מאפשרות  מגוון דינמי רחב. למשל, הפיאנו, הצליל השקט אפשרי, אפשר לנגן בצליל שקט מבלי שהצליל נשבר או מתעוות". "אני חושב", הוא מוסיף "שאם חליליות כאלו היו קיימות בסוף המאה השמונה עשרה, היו ממשיכים להשתמש בהן. היום, בעשייה המודרנית האינטנסיבית, בוודאי שכדאי להשתמש בחלילית בעלת אפשרויות רבות".