יום שישי, 23 באוגוסט 2013

כותבת - אורחת. אליאנה לובנברג, כנרת

מה יהיה איתי ועם ברהמס, זאת השאלה .
הוא מושלם. ברהמס מושלם .מי לא יגיד שברהמס מושלם.המוסיקה של ברהמס היא כמו מניפת הזנב של הטווס.מי לא מתפעל ממניפת הזנב של הטווס.מה אין בו ברהמס ,הכל יש בו בברהמס.המצלול שלו הוא קטיפה,הפוליפוניה שלו היא רולקס.הרומנטיקה שלו מאוזנת , לירית,אצילית .בלי שום קיטש איכס פיכס.הוא גם יודע להיות כפרי כזה,עממי,ברהמס,יודע להכניס גם את העם לתמונה בלי ברבריות בכלל, כזה מן עם פשוט וטוב לב.והמעברים שלו,כל כך אלגנטיים,בלי תפרים גסים, בלי טלאים.מלחין בלי טלאים.והוא שוויוני כזה ,ומעניק, ברהמס,לא מקפח אף תפקיד ושום כלי.הכל בנוי לתפארת במלאכת מחשבת של ממש.

המוסיקה שלו לא עושה לי כלום.
כלום.
מה יהיה ?
לשקול טיפול?



פרק שני מתוך השישיה לכלי-מיתר מאת ברהמס, בנגינת חברי השמיניה של התזמורת הפילהרמונית הברלינאית. 

יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

קסם. קרלוס קלייבר

קיץ, חם. זמן ללמוד, זמן לנוח. אני מנסה לחבר בין השניים, ומגלה אוצרות.
"על מה מתאמנים המוזיקאים אחרי שלמדו את התווים?", שואל מי שלא מכיר את הדרך הארוכה שבין היצירה הכתובה למה שמצלצל על במת אולם הקונצרטים. על הקשר שבין מה שהייתְ רוצה להשמיע, המוזיקה שבדמיון, ובין האצבעות, הגוף וכלי הנגינה, אני חושבת.
המנצח קרלוס קלייבר היה מוזיקאי מרתק. כשרון ופנטזיה, מחשבה על כל פרט ועקשנות גדולה, חזרות אין ספור וביטולים של הרגע האחרון, שפת גוף מוחצנת וטמפרמנט עז באופן כללי תרמו למוניטין שלו, ואולי לא תמיד לחיוב.
ובכל זאת, מצאתי - בתוך מסע ברשת - גם דקות של קסם נינוח ואופטימי, בין המנצח לתזמורת (התזמורת הפילהרמונית של וינה, מתוך "קונצרט ערב ראש השנה", שנת 1989). כל-כך נהדר.