יום שבת, 31 באוקטובר 2015

"שרה שיר פאתטי"


ציורים ורישומים של נשים וגברים שרים או מנגנים מעידים, לעיתים קרובות, על הכשרון האמנותי לתפוס את ההתרגשות שבהאזנה למוזיקה ואפילו את "הדבר עצמו", חווית הביצוע, החוויה של התמסרות, ההנאה ממה שמתקבל, ההקשבה של נגנים וזמרת זה לאלו, החוויה משותפת,
כמו בציור השמן הזה מוצג כעת בגלריה הלאומית בוושינגטון, ארה"ב.
את הציור צייר תומאס אייקינס  (Thomas Eakins, 1844 - 1916), צייר, צלם ופסל שהעדיף את הסגנון הריאליסטי ושנושאי ציוריו מבטאים את חיי המעמד הבינוני האמריקאי בסוף המאה התשע עשרה.
הציור ששמו "שרה שיר פאתטי" ("Singing a Pathetic Song"), נוצר ב - 1881. "שיר פאתטי" לא היה שיר מגוחך, אלא שיר מרגש, שיר המתאר קושי אנושי - ומאבק עימו. אהבה, חיי משפחה, עבדות ומאבק לחופש, ועוד.
שלוש דמויות בציור. הבולטת ביותר היא, כמבן, הזמרת. דף התווים שלה שמוט מטה, היא לא נעזרת בו. מבטה נעוץ בנקודה באויר. היא מרוכזת כולה בשירה, ביצירה הקטנה, באנסמבל עם שתי הדמויות האחרות: הפסנתרנית והצ'לן. האור המועט מאיר את הזמרת, קובע אותה במרכז התמונה, והשניים האחרים - בצל, מלווים אותה ואת קולה.
לציור יש גרסה נוספת, בצבעי מים. את הציור הזה יצר אייקינס לאחר שהשלים את תמונת השמן, כמתנה למי ששימשה לו מודל, תלמידתו מרגרט האריסון. בדומה לרבים מבני המעמד הבינוני האמריקני למדה מרגרט שירה ושרה מן הרפרטואר הקלאסי-פופולארי, בחוג המשפחה ובאירועי חברה. גם הפסנתרנית והצ'לן היו דמויות מוכרות בחוג החברתי של האמן ואפילו הוא עצמו למד פיתוח קול.


תומאס אייקינס צילם את מרגרט בחלל שנראה כחלל הסטודיו שלו, ונעזר בו בעבודתו.


מצידיה של מרגרט האריסון אפשר לראות כני ציור, כסא, ארונית קטנה. בתמונת הצילום היא אינה מותירה את הרושם שמשאירה דמותה בתמונת צבעי המים, ובתמונת צבעי השמן - הדבר בולט אף יותר. משחקי האור והצבע יוצרים את מימד העומק בציור השמן, כך שדמותה של הזמרת היא העוצמתית והמרתקת מבין שלוש הדמויות.
ואולי מה שמושך את המבט בתמונת השמן הוא התחושה של ריכוז רב ותשומת לב מוחלטת של הזמרת לצליל אותו היא שרה, למוזיקה שלה, לכך ש"שכחה את עצמה" במוזיקה. אולי זה מה שהצליח אייקינס לבטא יפה כל כך, בתמונת השמן שלו...