יום ראשון, 3 באפריל 2016

הסלון היהודי ובני באך. השבוע, במוזיאון תל אביב לאמנות

לדניאל איציג (1723 – 1799), בנקאי וסוחר יהודי, ולאשתו מרים נולדו חמישה עשר ילדים. שלוש מבנותיהם: שרה לוי (1761 – 1854), פאני פון ארנשטיין (1758 – 1818) וציפורה וולף, הידועה יותר בשמה ססיל פון אסקלס (1760 – 1836) גילו נטייה מוזיקלית. הן נולדו למשפחה מבוססת אך גם משכילה, מעורבת, מעורה ובעלת מעמד גבוה בברלין. שרה הייתה תלמידתו האהובה של וילהלם פרידמן באך; לאחר פטירת קרל פיליפ עמנואל באך תמכה שרה באלמנתו. לא ידוע לנו עדיין מי היה המורה של פאני, ייתכן שלמדה כמו שתיים מאחיותיה הגדולות (בלה סלומון, סבתו של פליקס מנדלסון, וסוזנה פרידלנדר)  אצל קירנברגר, תלמידו של יוהן סבסטיאן באך, או אולי למדה אצל וילהלם פרידמן, כאחותה שרה. ססיל למדה אצל מורים רבים בהם הווירטואוז הצעיר איגנץ מושלס. שלושתן, כיתר בני המשפחה, היטיבו לנגן והרשימו בנגינתן  את שומעיהן. 



שרה לוי

במאה השמונה עשרה לא יכלו נשים, לא כל שכן נשים יהודיות, לשאוף להיות מוזיקאיות ולפתח קריירה מוזיקלית. אך הן ניגנו בבתיהן בסלונים ששמם הלך לפניהם. סלונים אלו, מוסדות חשובים של אמנות, ספרות, מוזיקה וחיי חברה תוססים, היו פתוחים בפני אנשי החברה הגבוהה, בני אצולה, אנשי עסקים מצליחים ואמנים. במקרים נדירים השתתפו נשים מוכשרות אלו בקונצרטים בברלין ובווינה.
בני המשפחה נהגו לבנות לעצמם ספריות מוזיקליות. הם רכשו הוצאות יקרות של יצירות מוזיקליות ושמרו כתבי יד של יצירות שהזמינו במיוחד ממלחינים מוערכים כמו גם עיבודים ליצירות קיימות בתזמור שונה. הם טיפחו קשרים עם מלחיני התקופה ובמיוחד – עם ארבעת בניו של יוהן סבסטיאן באך.
בין היצירות שניתן היה למצוא בספריות אלו נשמר מקום מיוחד ליצירות שנכתבו לדואו – צ'מבלי או ליצירות שעובדו להרכב זה. קרוב לוודאי – כדי שתוכלנה האחיות לנגן בצוותא.

תכנית הקונצרט (השבוע, יום חמישי 7 אפריל 2016, 18:30, מוזיאון תל אביב) כוללת יצירות שנכללו בספריות המשפחתיות. שתי טריו-סונטות לעוגב בעיבוד לשני צ'מבלי, מתוך כתב יד השמור כיום בספריית המוצרטיאום בזלצבורג; מוזיקה מאת בני באך ופרק אלמנד לשני צ'מבלי מאת פרנסואה קופרן. העיבוד לחמישייה מאת יוהן כריסטיאן באך נמצא בספרייה משפחתית אחרת הדומה הייתה מאד לספריות משפחת איציג העניפה, זו ספריית המלך פרידריך אוגוסט השלישי מושל סקסוניה.


התוכנית מאפשרת מבט אל מסורת הנגינה בשניים, שהן לרוב - שתיים, מסורת שהיה לה מקום חשוב, מקום של כבוד בעשייה המוזיקלית בסוף המאה השמונה-עשרה ואף לאחר מכן.