לפני זמן רב ישבתי באולם ה"שטאדטקזינו", במרכז העיר באזל והקשבתי לתזמורת הסימפונית של באזל - שזהו ביתה - מנגנת את הסימפוניה הבלתי גמורה מאת פרנץ שוברט בניצוחו של ניקולאוס הרנונקור. את היצירה הכרתי היטב ואהבתי מאד, אבל באותו חודש, דצמבר, הייתי בסופו של סימסטר הלימודים הראשון שלי בשוויץ, ב"סקולה קאנטורום באזיליאנסיס", והאזניים היו מלאות, מזה חודשים אחדים, במוזיקה של המאות השש עשרה ותחילת השבע עשרה לכלי מקלדת - ובה בלבד.
ונדהמתי.
ההרמוניות, המלודיות, הצבעים ומקצבים - כאילו לא שמעתי אותם מעולם. המהפכנות השוברטיאנית הייתה כל כך ברורה, מרגשת.
נזכרתי בחוויה ההיא לא פעם, בחודשים האחרונים. בסטודיו שלי עומד פסנתר בן מאתיים ועשרים שנים, כלי נגינה שאין לו שם עדיין, בעברית.
"פסנתר מרובע" - כך אפשר לתרגם את שמו. Square piano. גם בצרפתית הוא נקרא כך, אף על פי שצורתו מלבנית: Piano carre. בגרמנית הוא נקרא "פסנתר שולחן", Tafelklavier, וגם במקרה זה - לא מניחים עליו דבר...
לפסנתר הזה מנגנון הפקת צליל כשל פסנתר פטישים, וכמו שאר כלי המקלדת שנוצרו עד תחילת המאה העשרים - מבנהו וצורתו אינם אחידים בכל מקום בו נוצרו או לאורך הדורות. לפסנתר המרובע גרסאות שונות, חומרים ומידות שונים, מנגנוני הפקת צליל שונים מעט זה מזה. המשותף לכולם הוא אופי הצליל, בהשוואה לפסנתר המודרני: צליל רך, עדין, שקט - בהתאם לגודל תיבת התהודה, עובי לוח התהודה ועוביים של המיתרים - ועשיר בצלילים עיליים, בדומה לצ'מבלו. כמו בצ'מבלו גם בפסנתר המרובע צלילי המקלדת אינם אחידים במרקמם, הצלילים שונים זה מזה בהתאם להבדלים בין הקלידים לבין עצמם, בין המיתרים השונים, העשויים חומרים שונים.
הפסנתר המרובע נולד במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה והיה בן בית אצל משפחות רבות באנגליה, בצרפת ובגרמניה, עד שלהי המאה התשע עשרה. הטיפוסים המוקדמים - דמו מאד לצ'מבלו, במנעד המצומצם של המקלדת, באופי הצליל, והמאוחרים - קרובים מאד לפסנתר המודרני, בצליל, במבנה המסיבי, בשימוש בתמיכת מסגרת מתכת ללוח התהודה. לכל פסנתר מרובע כזה - אופי ייחודי, וכצפוי, מספרם של בוני הפסנתרים המרובעים המרובים שהחזיקו מעמד וקיימים גם כיום הוא עצום. רובם זקוקים לרסטאורציה, ועדיף - בידי מומחה..
את הפסנתר שלי בנה כנראה אומן עץ בשם אוגוסטוס לוייקפלד (Augustus Leukfeld), בסביבות 1798. לוייקפלד בנה כלי מקלדת עבור בית המסחר של האדונים הנכבדים ברודריפ ו-ווילקינסון (Broderip & Wilkinson), מרחוב היימרקט בלונדון. לפסנתר המרובע חמש וחצי אוקטבות. הוא עשוי מעץ מהוגני. בתיבת התהודה, משני צידי המקלדת, קבועים שני חלונות בחיתוכי עץ ומסייעים לצליל לצאת מתיבת התהודה. הכלי מעוטר בפסים עדינים של marqueterie, גם זו מילה שאין לה תרגום לעברית...
כבר שנים שאני מחפשת פסנתר מרובע. כלים רבים מסוג זה שרדו את תלאות הזמן, אמנות הרסטורציה התפתחה מאד, ההיצע רב (בהשוואה להיצע הצ'מבלי וכלי המקלדת ההיסטוריים האחרים) ובכל זאת - לא מצאתי כלי שישמח אותי מיד בניסיון ראשון - עד למפגש עם הכלי הזה, בקיץ 2018, בצ'לטנהאם שבאנגליה, בסטודיו של מייקל קול (Michael Cole). וכדאי היה לי לחכות!....
חזרתי אל מוצרט ואל היידן בנגינה בפסנתר המרובע שמידות הקלידים בו ומגעם דומים מאד לאלו של הצ'מבלי בני המאה השמונה עשרה. כמו אז, בהאזנה לשוברט, התוצאה מפתיעה ומאד מרעננת. הצליל השקט אך המלא מקנה אופי אחר למוזיקה. יצירותיו של מוצרט מצלצלות אחרת לגמרי בנגינה על פסנתר מרובע.
זהו כלי ביתי, שעיקר השימוש ההיסטורי בו היה באירועים משפחתיים, בחוג החברים, בבית פנימה. ובכן - ננסה זאת כך. במוצאי שבת, 25 מאי 2019, ננגן - אימר באקלי ואני - מיצירות מוצרט על הכלי המיוחד והמעניין הזה. אפשר עדיין לבוא ולהאזין - בתיאום מראש, ומי שמעוניין בכך, מוזמן ליצור איתי קשר באמצעות כתובת המייל, או בתגובות לרשומה.
ונדהמתי.
ההרמוניות, המלודיות, הצבעים ומקצבים - כאילו לא שמעתי אותם מעולם. המהפכנות השוברטיאנית הייתה כל כך ברורה, מרגשת.
נזכרתי בחוויה ההיא לא פעם, בחודשים האחרונים. בסטודיו שלי עומד פסנתר בן מאתיים ועשרים שנים, כלי נגינה שאין לו שם עדיין, בעברית.
"פסנתר מרובע" - כך אפשר לתרגם את שמו. Square piano. גם בצרפתית הוא נקרא כך, אף על פי שצורתו מלבנית: Piano carre. בגרמנית הוא נקרא "פסנתר שולחן", Tafelklavier, וגם במקרה זה - לא מניחים עליו דבר...
לפסנתר הזה מנגנון הפקת צליל כשל פסנתר פטישים, וכמו שאר כלי המקלדת שנוצרו עד תחילת המאה העשרים - מבנהו וצורתו אינם אחידים בכל מקום בו נוצרו או לאורך הדורות. לפסנתר המרובע גרסאות שונות, חומרים ומידות שונים, מנגנוני הפקת צליל שונים מעט זה מזה. המשותף לכולם הוא אופי הצליל, בהשוואה לפסנתר המודרני: צליל רך, עדין, שקט - בהתאם לגודל תיבת התהודה, עובי לוח התהודה ועוביים של המיתרים - ועשיר בצלילים עיליים, בדומה לצ'מבלו. כמו בצ'מבלו גם בפסנתר המרובע צלילי המקלדת אינם אחידים במרקמם, הצלילים שונים זה מזה בהתאם להבדלים בין הקלידים לבין עצמם, בין המיתרים השונים, העשויים חומרים שונים.
הפסנתר המרובע נולד במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה והיה בן בית אצל משפחות רבות באנגליה, בצרפת ובגרמניה, עד שלהי המאה התשע עשרה. הטיפוסים המוקדמים - דמו מאד לצ'מבלו, במנעד המצומצם של המקלדת, באופי הצליל, והמאוחרים - קרובים מאד לפסנתר המודרני, בצליל, במבנה המסיבי, בשימוש בתמיכת מסגרת מתכת ללוח התהודה. לכל פסנתר מרובע כזה - אופי ייחודי, וכצפוי, מספרם של בוני הפסנתרים המרובעים המרובים שהחזיקו מעמד וקיימים גם כיום הוא עצום. רובם זקוקים לרסטאורציה, ועדיף - בידי מומחה..
את הפסנתר שלי בנה כנראה אומן עץ בשם אוגוסטוס לוייקפלד (Augustus Leukfeld), בסביבות 1798. לוייקפלד בנה כלי מקלדת עבור בית המסחר של האדונים הנכבדים ברודריפ ו-ווילקינסון (Broderip & Wilkinson), מרחוב היימרקט בלונדון. לפסנתר המרובע חמש וחצי אוקטבות. הוא עשוי מעץ מהוגני. בתיבת התהודה, משני צידי המקלדת, קבועים שני חלונות בחיתוכי עץ ומסייעים לצליל לצאת מתיבת התהודה. הכלי מעוטר בפסים עדינים של marqueterie, גם זו מילה שאין לה תרגום לעברית...
כבר שנים שאני מחפשת פסנתר מרובע. כלים רבים מסוג זה שרדו את תלאות הזמן, אמנות הרסטורציה התפתחה מאד, ההיצע רב (בהשוואה להיצע הצ'מבלי וכלי המקלדת ההיסטוריים האחרים) ובכל זאת - לא מצאתי כלי שישמח אותי מיד בניסיון ראשון - עד למפגש עם הכלי הזה, בקיץ 2018, בצ'לטנהאם שבאנגליה, בסטודיו של מייקל קול (Michael Cole). וכדאי היה לי לחכות!....
חזרתי אל מוצרט ואל היידן בנגינה בפסנתר המרובע שמידות הקלידים בו ומגעם דומים מאד לאלו של הצ'מבלי בני המאה השמונה עשרה. כמו אז, בהאזנה לשוברט, התוצאה מפתיעה ומאד מרעננת. הצליל השקט אך המלא מקנה אופי אחר למוזיקה. יצירותיו של מוצרט מצלצלות אחרת לגמרי בנגינה על פסנתר מרובע.
זהו כלי ביתי, שעיקר השימוש ההיסטורי בו היה באירועים משפחתיים, בחוג החברים, בבית פנימה. ובכן - ננסה זאת כך. במוצאי שבת, 25 מאי 2019, ננגן - אימר באקלי ואני - מיצירות מוצרט על הכלי המיוחד והמעניין הזה. אפשר עדיין לבוא ולהאזין - בתיאום מראש, ומי שמעוניין בכך, מוזמן ליצור איתי קשר באמצעות כתובת המייל, או בתגובות לרשומה.
