אוסטנד, קיץ 2010

לכל חוף יש ים משלו. הם אינם דומים זה לזה, מסתבר. משהו באופיו של האור משנה את התמונה לגמרי. זהו חוף הים של עיר הקייט הבלגית אוסטנד, ביום של חודש אוגוסט, יום שהיו בו גם רגעי שמש מלאה וגם - שעות גשם אחדות.

ברוג'. מבחר כלי-מקלדת

תצוגת כלי-המקלדת בברוג' הייתה מרתקת. לא רק משום שכלי-המקלדת היו טובים, מסוגים שונים, צבעוניים במראה שלהם ובסוגי-הצליל שהציעו. בנוסף לאלו, אפשר היה לפגוש שם כלי-מקלדת, או ליתר דיוק - תופעות מעולם כלי-המקלדת, שנדיר לפגוש אותן, ביחד.
אצל פרד בטנהאוזן ראיתי גימור למקלדת כפולה, מלאכת-מחשבת. 

כלי-מקלדת נהדרים, יפים למראה ומרהיבים בצלילם הציע מתיאס גריוויש. באתר שלו תמצאו כלי-מקלדת רבים נוספים.

הנה צ'מבלו בעל "אוקטבה שבורה". שניים מן הקלידים, בצדה השמאלי של המקלדת, מחולקים לשניים, ומשמשים - כל מחצית שלהם - לצליל אחר. כך "מרווחים" הבונה והנגן של כלי-המקלדת שני צלילי באס נוספים, החשובים מאד לצ'מבלו ולספרות שנכתבה עבורו, מבלי שהבונה חייב להרחיב את המקלדת ובהתאם לכך - את תיבת התהודה כולה, ותוך שמירה על מידה ממוצעת של כלי-המקלדת, יתרון משמעותי לנגני כלי-מקלדת כזה, שמידותיו גדולות כבר מטבע-בריאתו...

בונה הצ'מבלי מיכאל שר הציג שני רעיונות מבורכים: האחד - מכשיר קטן, המסייע בהכנת לולאות למיתרים. לולאת המיתר צריכה להתלבש על פין-מתכת אשר קבוע בקצה לוח התהודה, ולהחזיק את מתח-המיתר, לכל אורכו. אם אין מכינים אותה כראוי - היא מתפרקת במהירות, והמיתר קופץ בעליזות (וברגע הלא-מתאים) אל מחוץ למסגרת ומשאיר את הקליד שלו מיותם מצליל. המכשיר הקטן אמור לפתור את בעיית התקנת הלולאה במהירות ובפשטות. עוד התקין מיכאל מנשא קטן בצידו השמאלי של הצ'מבלי, שעליו אפשר להניח תווים, עפרונות, וכל מה שדרוש למנגן בכלי. הפתרון פשוט, הוא אינו "היסטורי" כלל, אבל הוא מתאים מאד לכל דפי-התווים, העפרונות ומהדקי-הנייר-המשרדיים, המטרונום הזעיר, מפתח-הכיוון ומה לא... - ממש כל "כלי-העבודה" שנילווים לנגינה בצ'מבלו...

ועוד דוגמא לכלי-נגינה מיוחד: "וירג'ינל אם ובן", כלי מקלדת שהיה נפוץ באנגליה של המאה שש-עשרה, ושיש בו מגירה ובה כלי-נגינה נוסף. צליליו של הוירג'ינל הנוסף גבוהים באוקטבה מצלילי הוירג'ינל הגדול, ואפשר לחבר אותם כך, שבנגינת המקלדת הגדולה יצלצלו גם צלילי המקלדת הקטנה.
ביקור בתערוכה ממחיש יותר מכל חוויה אחרת את השוני העצום שבין עולמו של הפסנתר המודרני לעולמם של כלי-המקלדת ההיסטוריים לסוגיהם הרבים. לפסנתר המודרני דמות קבועה למדי, אחידה במימדיה, וההבדלים בין פסנתר אחד לאחר כל כך עדינים, שכמעט אינם ניכרים. בעולמם של כלי-המקלדת ההיסטוריים משמש כל שם-עצם (קלאוויקורד, צ'מבלו, פסנתר-פטישים ועוד) כשם-משפחה. אפשר לפגוש סוגים רבים ושונים של צ'מבלי או של פסנתרי-פטישים, על פי טיפוסי כלי-נגינה שונים שהיו קיימים בעבר, וגם כאלו שנבנו על יסוד כלי-הנגינה העתיקים, אבל יש להם "טוויסט" מודרני, מיוחד, אישי, שנובע מכשרונם של בוני כלי-המקלדת, אומנים מנוסים ויצירתיים. מי שמוכן להתנסות במשהו חדש, ללמוד שפה חדשה - יכול להינות מאד מן העושר הזה.

ברוג'. פסטיבל מוזיקה עתיקה

בברוג', עיר יפה במערב בלגיה, לא רחוק מחופו של האוקיאנוס האטלנטי, מתקיים כבר ארבעה עשורים, בקירוב, פסטיבל בינלאומי של מוזיקה עתיקה. כל מהדורה שלו – מוקדשת לנושא אחר. השנה, הושם הדגש על כלי-מקלדת היסטוריים. תערוכה של בוני כלי-מקלדת מכל רחבי העולם הייתה אחד מנושאי הפסטיבל, יחד עם סדרת קונצרטים ותחרות נגינה לנגנים צעירים.
בתערוכה אפשר היה לפגוש כלי-מקלדת רבים ושונים: צ'מבלי, ספינט ווירג'ינל מסוגים שונים, טיפוסי קלאוויקורד ופסנתר שונים. יחד איתם הוצגו אבזרים נלווים, פתרונות שונים לבעיות מחיי היום-יום של נגני כלי-המקלדת, ספריות תווים ותקליטורים. יתרון נוסף שהציעה התערוכה הוא האפשרות לפגוש את בוני כלי-הנגינה ולשמוע מפיהם על עבודתם.

נוהגים לסמן את תאריך תחייתו של הצ'מבלו ההיסטורי (להבדיל מהצ'מבלו המודרני, כמו זה שנבנה, לדוגמא, בהזמנתה ועל פי הנחייתה של לנדובסקה, בשלהי המאה התשע-עשרה ועל סף המאה העשרים) בשנות החמישים והשישים. בשנות השבעים ואפילו בשנות השמונים היה "צ'מבלו" כלי מקלדת, שצליליו הופקו על ידי מפרטים, והוא נבנה, לרוב, על פי מודל צרפתי שהיה מקובל בשליש הראשון של המאה שמונה עשרה. במהלך השנים שחלפו, הוסיפו בוני כלי-מקלדת היסטוריים לחקור ולתעד כלי-מקלדת רבים ואחר כך – בנו אותם. לאחרונה, מוצעים לקהל גם כלי-מקלדת חדשים, המבוססים על מודל היסטורי מתועד שעבר פיתוח נוסף, מודרני. כל כלי-הנגינה שהוצגו היו משובחים, ורמת הבניה והגימור היו גבוהות מאד. היום נהנים המוזיקאים ממגוון עצום של כלי-מקלדת ועושר של סוגי צליל, מגע, היקף מקלדת, אפשרויות רגיסטרציה (צבע-צליל), מראה וקישוט…. כנגנית נזדמן לי לא פעם להתאים את כלי הנגינה לתוכנית הקונצרט, וליהנות כך ממבט מעמיק יותר להיבטים רבים של המוזיקה שנכתבה לפני מאות בשנים. אולמות התצוגה בברוג' היו בשבילי כמו חנות צעצועים ענקית לילד בן חמש…

אוסף כלי-מקלדת מרשים ויפה הציגה מרטין ארגלי, שהסטודיו שלה ממוקם בדרום צרפת. לי הייתה זו הפעם הראשונה לפגוש באשה – בתחום שבו למין החזק יש שליטה כמעט מוחלטת. מרטין החלה לבנות כלי-מקלדת ב 1980, היא חקרה ובנתה מודלים רבים לאורך השנים, והתעמקה גם בצד האסתטי של בניית כלי הנגינה. את כלי המקלדת שלה מעטרים ציורים "קלאסיים" כמו גם עיטורים מודרניים, המבטאים את רעיונותיה שלה.

אנדרו דוראנד ואחיו רוברט הם בוני כלי-מקלדת ומשפצים (רסטוראטורים), בעלי ה"סטודיו חדר-המוזיקה", בסארי, בריטניה.  אנדריו הביא איתו כמה וכמה כלי-מקלדת ובהם קלאוויקורד שנבנה על ידי רוברט גובל (1903 – 1991), מראשוני בוני כלי-המקלדת ומייסדה של שושלת של בוני כלי-נגינה שקיימת עד היום. הכלי נוצר בשנת 1937, והוא מצלצל – לאחר שטופל על ידי אנדריו, ולהפתעתי הרבה – פשוט נהדר.

באתר הבית של הסטודיו קיים תיאור מעניין של שיפוץ צ'מבלו אנגלי, שנבנה על ידי קירקמן בשנת 1775 ועבר הרחבה ושידרוג בשנת 1929, במטרה להוסיף לו מקלדת שניה ורגיסטר נוסף. שינויים אלו השפיעו עליו לרעה, בין היתר – נסדק קשות לוח התהודה שלו ובהמשך גם תוקן באופן בלתי הולם. המודרנה לא תמיד משפיעה לטובה..

"עסק משפחתי" נוסף הוא הסטודיו של סטין דקונינק הבלגי. אחיו הוא נגן ומנצח, ושיתוף הפעולה ביניהם הביא את סטין למצוא פתרון נאה לפירוק והרכבה נוחים של רגלי-הצ'מבלו, רגליםם עבות וכבדות בטיפוס צ'מבלו פלמי (דולקן) כבד במיוחד.

התערוכה העשירה הייתה קולנית מאד. מטבע הדברים, רצה כל מבקר להתוודע לכלי-הנגינה הרבים. ילדים ומבוגרים ניגנו וניגנו... החלל הגבוה והאקוסטיקה המעולה נתנו לצלילים תמיכה רבה, אופטימלית. צריך היה לצאת אל הרחוב כדי לשאוף אויר ולנשום שקט...

אינטרמצו

בדיוק באמצע חודש אוגוסט חוגגת בריסל פסטיבל קיץ. פסטיבל צבעוני, מלא דמיון, רעשני ועמוס מבקרים. אחת לשנתיים מציעה העיר למבקריה הרבים את מראהו של השטיח הססגוני של פרחים, רובם פרחים האופייניים לבלגיה, על שטחה של ככר העיר כולה (כמעט). בד בבד עמוסים הדוכנים בשווקים בכל מיני פירות, תותים, פטל, אוכמניות, דומדמניות; המסעדות מלאות סועדים מכל העולם וחנויות פתוחות עד אישון לילה, כשהעסקים עולים ופורחים גם הם. פנסי הרחוב מאירים ועמודי הפרחים ברחוב משפיעים צבעוניות כמעט לא מציאותית. שקיעת שמש ארוכה וקרני אור אחרונות שנעלמות רק כשכבר מתחלפת יממה אחת ביממה אחרת – מוסיפים נופך "רנה מגריט"י למחזה הזה. בקיץ 2010 התרחשו שני האירועים באותם ימים ממש, ומבלי להתכוון לכך – גם אנחנו היינו שם.

הפסטיבל הציע אירועים רבים ובין השאר, בסמוך למתחם מרתון - מופעי - מוזיקת - הרוק הקולניים ועל הדרך הראשית המוליכה אליהם, "פיזרו" בכיכר גם כמה פסנתרים, שידעו ימים יפים מאלו. כאילו ביקש מישהו מרעיונאי-הפסטיבל לומר: "באתם? בבקשה, נגנו". העוברים והשבים ניסו מדי פעם לחלץ מן המקלדת אקורד – שצלצל צורם ומשוחרר מדי -  ומיד המשיכו הלאה בדרכם.

כשיש כל כך הרבה אנרגיה באוויר, קשה (אולי) למצוא עניין במשהו אינטימי, כמו נגינה.. בנייני הארט-נובו הרבים שלאורך הרחובות המרכזיים הוארו, וביניהם היה גם בניין מוזיאון כלי הנגינה של בריסל, ה – MIM. בתאורה החגיגית, ועל רקע השמיים הבלגיים הבהירים עדיין, אפשר היה לראות את עיטורי המתכת היפים שלו.  כשירדה החשיכה, חזרנו אל הפרחים בכיכר. המסגרת הכהה הדגישה גוונים אחרים, שלא באו לביטוי קודם, באור יום. המציאות נדיבה, אומרת ס', מורתי.

 

MIM

,

במרכז בריסל עומד מבנה "ארט נובו" מעניין, חלק מקומפלקס הבניינים של מוזיאון כלי-הנגינה הבלגי. הבנין, משנת 1899, הוא מן היפים בבריסל, והאוסף אחד העשירים בפריטים והמעניינים ביותר.
במוזיאון ישנן ארבע גלריות נושאיות שונות. אחת מהן מוקדשת – ברובה המכריע – לכלי מקלדת. לפני המבקר נפרשת תצוגה של כלי-מקלדת מכל התקופות ומאיזורים רבים, כלי-מקלדת בעלי מנגנוני הפקת צליל שונים, מכל התקופות. אל התצוגה נילווים פרקי מוזיקה שהוקלטה בנגינה בחלק מן הכלים. אין כמו סיור בין כלי-הנגינה והאזנה לדוגמאות השונות, כדי להבהיר את יחסי הגומלין שבין הקומפוזיציה וכלי-הנגינה, ולחדד את הבדלי הגישות והסגנונות במה שאנחנו קוראים היום "מוזיקה עתיקה".

בין היתר אפשר לראות שם איך נראית סדנה של מי שבונה צ'מבלי (ובתוכה, כמובן, צ'מבלי בשלבים שונים של עבודה).

אפשר גם לפגוש כלי-מקלדת ארגונומיים, כמו זה שבתמונה.

מראה עיניים - אמנות מודרנית

את שם האמן או האמנית המופיע על הלוח בסמוך ליצירה זו - לא הצלחתי לאתר בספריית הרשת הענקית, אבל העבודה הגדולה הזו, שנמצאת במוזיאון האיזורי לאמנות מודרנית בעיר הקיט אוסטנדה, בלגיה, דרשה תשומת לב.

היא מורכבת מקלידי פסנתר ולוחותיו, שמונחים, אם מביטים בם מרחוק – בסדר מוקפד זה לצד זה, ואם בוחנים אותם מקרוב – באי סדר....
כמו המוזיקה שאפשר לנגן על כלי-המקלדת. התרחשויות אקוסטיות שבין הסדר לאי-סדר, ולהיפך.

"צלילים ומילים" - העונה השביעית

את התמונה הזו צייר בשנת 1852 הצייר הגרמני אדולף מנצל והיא מוצגת בגלריה הלאומית בברלין. בתמונה דמויותיהם של המלך פרידריך הגדול, מנגן בחליל ומלבדו נראים בה קרל פיליפ עמנואל באך, היושב על יד הצ'מבלו, הכנר פרנץ בנדה, נגן החליל ומורהו של פרידריך, יוהאן יואכים קוואנץ, קרל היינריך גראון מלחין האופרה, ישובות על הספה הן שתי הנסיכות, אחיותיו של המלך, כשהן מאזינות לנגינתו: אנה עמליה נסיכת פרוסיה ו-ווילהלמינה, נסיכת ביירוית. התמונה נקראת "קונצרט לחליל".

התמונה מראה את חיי המוזיקה בארמון סן-סוסי כפי שתיאר אותם לעצמו הצייר, מאה שנים בקירוב לאחר שנתרחשו. התמונה מקסימה, היא יפה במציאות עוד יותר מאשר בגירסת הפיקסלים שלה, ואולם – אין היא מציגה "קונצרט" כפי שאנו מבינים אותו היום, אלא ערב מוזיקלי בארמון המלך, כצורת-בילוי של קומץ אנשים בני משפחת המלוכה עם מוזיקאי-החצר שלהם.
תופעת ה"קונצרט" באה לעולם לפני שלוש מאות וחמישים שנה בקירוב. תחילה בוונציה, בפריז ובלונדון ועם הזמן בכל רחבי אירופה. הקונצרט הזה, החדש, נבדל מאירועים מוזיקליים אחרים בכך, שהוא פתוח לקהל הרחב, גם אם אינו קהל מאזינים בני המעמד הגבוה, והוא אינו מתקיים בכנסייה לרגל אירוע דתי כל שהוא. הקונצרט המודרני פתוח לכל מי שמעוניין בו, תמורת תשלום.
בוונציה נבנה בשנת 1637 מבנה מיוחד, ה- Teatro San Cassiano , בו הועלו אופרות לקהל הרחב. בלונדון – החל הכנר ג'ון בניסטר לארגן קונצרטים פומביים ב – 1672. הוא התמיד בכך שש שנים, כשהוא מגיש תוכנית קונצרט מדי יום. את הרעיון של "סדרת הקונצרטים" המשיך לטפח סוחר הפחם ט' בריטון, שקיים את הקונצרטים ב"לופט" מעל מחסן הפחם שלו והתמיד בם  במשך שלושים ושש שנים. סדרת הקונצרטים הלונדונית העיקרית הבאה בתור החלה בשנת 1776 ונמשכה עד 1848. הסדרה, "קונצרטי –המלך", הוקדשה למוזיקה עתיקה ובמיוחד ליצירותיו של הנדל. סדרת הקונצרטים הפומבית הפריזאית, ה – Concert spiritual, נהגתה בשנת 1725 על ידי אן דניקן פילידור, אבובן ומלחין שקיבל את רשותו (privilege) של המלך לואי החמישה-עשר לכך אף שילם תמורתה ל"אופרה הצרפתית" של אז, ה"אקדמיה המלכותית למוזיקה" כסף רב. המהפכה הצרפתית ביטלה את הפריבילגיות המלכותיות, ואת הסדרה הזו, אך איפשרה יוזמות נוספות.

העונה השביעית של סדרת הקונצרטים הקאמריים "צלילים ומילים מן הבארוק" תכלול השנה ששה קונצרטים קאמריים:

חליליות בניחוח איטלקי 
מיצירות ג'וליו מוסי, אנג'לו נוטארי, סמרטיני ואחרים
(מעלות שלישי 19.10.10 , תל אביב חמישי 21.10.10 )

במלאת 300 שנה להולדתו של וילהלם פרידמאן באך
מוזיקה לצ'מבלו
(מעלות שלישי 23.11.10, תל אביב חמישי 25.11.10 )

פנדאנגו וטנגו
מוזיקה מוקדמת ומודרנית מספרד ומאמריקה הלטינית
(מעלות שלישי 04.01.11, תל אביב חמישי 06.01.11)

התקופה האליזבטנית במוזיקה
שירים ועיבודים כיליים
(מעלות שלישי, 22.02.11 , תל אביב חמישי 24.02.11 )

באכיאנה
מוזיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך בין הסולו לחמישייה
(מעלות שלישי 29.03.11 , תל אביב חמישי 31.03.11 )

ארבעת האחים לבית באך
מיצירות וילהלם פרידמאן, קרל פיליפ עמנואל,יוהאן כריסטיאן ויוהאן כריסטוף פרידריך באך
(מעלות שלישי 17.05.11 , תל אביב חמישי 19.05.11 )

בקונצרטים יתארחו: אינגריד פאול (גרמניה) ושריג סלע, חליליות; טל ארבל, ויולה דה גמבה; אורלי לבן, גיטרה; יאיר פולישוק, בריטון; דפנה רביד, בוריס בגלמן, אנדריאה הלאם, כינורות בארוק; דניאל טנכלסון, ויולה בארוק; אורית מסר יעקבי, צ'לו-בארוק; יוכבד שורץ, צ'מבלו.