מוזיקה צרפתית לצ'מבלו

הפעם רק במעלות-תרשיחא שבגליל המערבי.
הגלריה שבמרכז אמנויות על-שם אפטר-ברר, רחוב בן גוריון 15, יום שלישי, 27 במרץ, שעה שמונה בערב.
בתכנית - מוזיקה לצ'מבלו סולו מאת שמבנונייר, פרנסואה ולואי-ארמנד קופרן, גספר לה-רו, דופלי...
מבחר פרקי-סוויטות לצ'מבלו. כמו השוקולדים הקטנים, המשובחים, כמו העוגיות הקטנות והטעימות, או כוסיות השמפניה התוססות, גם במוזיקה: פרקים לא -ארוכים של מחולות אלגנטיים מן המאה השמונה-עשרה, אגדה בצלילים וציורי-דיוקנאות של דמויות מוכרות של אנשי החברה הגבוהה. אלו היו אפיקי הכתיבה של המלחינים הצרפתיים, מוזיקאים מצוינים שיצרו את הרפרטואר העשיר ביותר, הטבעי וההולם ביותר את הכלי המקסים הזה (לעניות דעתי, ובאופן לגמרי אובייקטיבי, כמובן..)



הנה דמותה של La Menetou - העלמה פרנסואז שרלוט דה-סֶנֵטְרְ, תלמידתו של המלחין פרנסואה קופרן. רקדנית, חלילנית, נגנית צ'מבלו ומלחינה, בת למשפחה אריסטוקרטית, כמובן. הפרק העדין, היפיפה, הפותח את הסוויטה השמינית של קופרן - מוקדש לה. וכשאני מנגנת אותו, את הפרק הזה, אין לי ספק - היא הייתה יקרה ללבו, מאד.
אשמח לראותכם!

לקראת קונצרט. הצ'מבלו הצרפתי

בפריז, ברובע הרביעי, ברחוב הזכוכית (rue de la Verrerie), מול כנסיית מרי הקדושה (St. Merry), לא רחוק מחנות הווינטג' הענקית (שאת שמה שכחתי), עמד למעלה ממאה שנים בית-מלאכה לצ'מבלי. בית-המלאכה שייך היה למשפחת בוני הצ'מבלי בלאנשֵה, שענפיה נכרכו בענפי משפחת בונים אחרת, משפחת טסקאן. שתי המשפחות, בונים יצירתיים ומוכשרים, חלשו על מסורת בניית הצ'מבלו משלהי המאה השבע-עשרה ועד אמצע המאה התשע-עשרה. כלי הנגינה שלהם השמיעו את החלומות המוזיקליים של המלחינים הצרפתים של "תור הזהב", מאה חמישים שנות שלטונם של המלך לואי הארבעה-עשר, לואי החמישה-עשר ואפילו לואי השישה-עשר, "לואי האחרון".  הצ'מבלי המעולים אפשרו את התפתחות אמנות המוזיקה לצ'מבלו בצרפת ובעולם כולו, מאז ועד היום.
ניקולה בלאנשֶה (1660 – 1731) היה בנו של סוחר-בדים מן העיר ריימס, 150 ק"מ צפונית –מזרחית לפריז. לא ידוע היכן למד את אומנותו, אך הוא הצטיין בה. צאצאיו נשארו נאמנים למלאכה של בניית ונגינת צ'מבלי. בני משפחת טסקאן היו ילידי העיר לייֶז' והתיישבו בפריז במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה. את בית המלאכה הפריזאי הקים בנו של מייסד שושלת בלאנשה, פרנסואה אטיין הראשון (1695 – 1761). באמצע המאה השבע-עשרה שופצו שם ונבנו שם יותר צ'מבלי מאשר בכל בית-מלאכה אחר באירופה.. . בשלושים השנים הבאות צברו בני המשפחה הון עתק בעבודתם.
בשנת 1743 התמנה פרנסואה אטיין הראשון ל"שומר כלי-הנגינה של המלך", מה שהעיד על מעמדו המיוחד. בנו פרנסואה אטיין השני (1731 – 1766) עבד איתו, ובתו, אליזבת אנטואנט (1729 – 1815)  הייתה לנגנית עוגב וצ'מבלו מצויינת. היא נישאה לארמנד-לואי קופרן, אחיינו של קופרן הגדול, נגן מעולה ומלחין מעניין בזכות עצמו. פסקל-ג'וזף טסקאן (1723 – 1793) היה שולייה אצל פרנסואה אטיין השני, ובמות המייסטר נשא לאישה את אלמנתו וגידל את בנו, ארמנד-פרנסואה- ניקולה (1763 – 1818). הבן פרסם בתחילת המאה התשע-עשרה ספר מקיף "מתודה לבניית צ'מבלי ופסנתרים".
ארבעה דורות של בונים תרמו בעבודתם למוניטין המיוחד של בית-המלאכה.  
הצ'מבלי הקרויים "בלאנשה" ו"טסקאן" מייצגים שני טיפוסים, את זה של המחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה (סביבות 1735), ואת זה של המחצית השנייה (סביבות 1770), בהתאמה. המוקדם מבין השניים משמר בצלילו הד לצליל הפלמי של בית המלאכה רוקרס. המאוחר הוא צרפתי בתכלית, צלילו עשיר מאד בצלילים עיליים, מעודן ושירתי יותר מכל מודל אחר.
בית-המלאכה ברחוב הזכוכית הוסיף להתקיים גם לאחר שהביקוש לצ'מבלי הצטמצם. הוא יצר פסנתרים עומדים (Square-pianos) על פי מודלים אנגליים, עד לשנות השישים של המאה התשע-עשרה(!!). גם הפסנתרים שנבנו על ידי בני בלאנשה-טסקאן היו משובחים במיוחד ומבוקשים מאד.

כלי יפיפה ויוצא דופן שנבנה על ידי טסקאן שמור באוסף כלי-המקלדת של מוזיאון ויקטוריה ואלברט. הצ'מבלו נבנה ב – 1786 ושופץ בשנת 1856 (!). רוחבו של הכלי – 73.5 סנטימטר בלבד (רוחבו של צ'מבלו רגיל הוא כ – 95 סנטימטר). אורכו – 181 סנטימטר (האורך המקובל הוא 230 – 240 סנטימטר).

פעם רווחה הסברה שהכלי מיועד היה לילדה צעירה (בניית כלי-נגינה קטנים לילדים הייתה רווחת במיוחד אצל בעלי האמצעים שהיו אוהבי מוזיקה: שנים-עשר ילדיו של הנסיך פרנץ-יוזף פון לובקוביץ (פטרון אמנויות נלהב, שהיידן ובטהובן הקדישו לו מיצירותיהם) ניגנו בכלי-נגינה קטנים שנוצרו למענם). היום חושבים שהבייבי-צ'מבלו הזה נבנה עבור אישה צעירה, שמידות גופה היו קטנות באופן חריג. כך או כך, מעניין לדעת איך צילצל או אולי, איך מצלצל הצ'מבלו הזה...
מוזיקה צרפתית לצ'מבלו, מיצירות שמבונייר, פרנסואה קופרן, לואי ארמנד קופרן ודופלי. יום שלישי 27 במרץ, בשעה שמונה בערב, במרכז האומנויות ע"ש אפטר-ברר, מעלות תרשיחא.