יום ראשון, 24 ביוני 2012

"וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ"

וְרוּחַ יְהוָה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת יְהוָה.  וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי-שָׁאוּל, אֵלָיו:  הִנֵּה-נָא רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה, מְבַעִתֶּךָ. יֹאמַר-נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ--יְבַקְשׁוּ, אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה, בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה--וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ. 
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-עֲבָדָיו:  רְאוּ-נָא לִי, אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן, וַהֲבִיאוֹתֶם, אֵלָי. וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ. וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, אֶל-יִשָׁי; וַיֹּאמֶר, שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.  וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים, אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ, אֶל-שָׁאוּל.  וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.  וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל, אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר:  יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי.  וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

סיפורו של שאול, הראשון שהיה למלך ישראל, הוא אחד הסיפורים המורכבים ומרתקים ביותר בתנ"ך (שמואל א'). דמותו יוצאת דופן, מעשיו רבים, הישגיו כמלך חשובים, וחולשותיו, האנושיות כל-כך, מעוררות אהדה. מאדם שמח, מי שהיה בראשית מלכותו, הפך למלך מלא דאגה, אכול קנאה, מאוכזב וחושש לבאות.
דמותו נוכחת בספרות ובאמנות וגם ההיבט המוזיקלי לא נעדר מסיפורו. מי שהתענה תחת "רוח רעה" מבעתת – אולי דיכאון, אולי חרדה - נענה לעצה שהשיאו לו עבדיו: להקשיב למוזיקה, וביקש מהם למצוא לו "איש מיטיב נגן".
מה שמעניין, בעיני, בתיאורו של הנגן ש"גוייס" לעזור למלך, דוד בן ישי האדמוני, הוא סדר התכונות הטובות המתארות אותו. דוד הוא, קודם לכל, "יודע נגן". רק אחר כך מוזכרות התכונות ההופכות אדם ראוי לבוא בין באי בית-המלך: "גיבור חיל, איש מלחמה, נבון דבר". והוא באמת מצליח במשימתו: "ורוח לשאול, וסרה מעליו הרוח הרעה".

הנה רגעים אחדים מתוך קונצרט מיוחד, שהתקיים בפריז, בחודש דצמבר האחרון (הכנסותיו הועברו למכון מחקר רפואי). החיים מזמנים מדי פעם רגע של קושי. דקות אחדות של מוזיקה, אפילו פרסל, יכולות להסיר כל "רוח רעה"...
עמנאול היים מנצחת על האנסמבל והמקהלה שלה, סולנים - פיליפ ז'רוסקי ופסקל ברטן.

יום רביעי, 13 ביוני 2012

צלילים ומילים. מוזיקה צרפתית

עוד מעט יגיע תורו של הקונצרט האחרון לעונה זו, השמינית במספר(!) בסדרת הקונצרטים הקאמריים "צלילים ומילים מן הבארוק".
בתוכנית - מוזיקה צרפתית נדירה ומאד יפה, עם זמרת הסופרן הצעירה ענת צ'רני, עם החלילנית ז'נבייב בלנשאר, נגנית הצ'לו אורית מסר-יעקבי ואני, בצ'מבלו. 


נשמיע קנטטה לקול, חליל ובס מסופרר מאת אנדרה קמפרה, את "אריון", סיפורו המיתולוגי של נגן נבל מוכשר,  לצידה חמישה שירים  לקול בליווי כלי, מאת מישל למבר וז'אן בפטיסט דרואה דה בוסה, שתי סונטות יפיפיות לחליל ובס מסופרר, מאת לקלייר ומאת המלחינה אליזבת ז'קה דה לה גר ושתי סוויטות לצ'מבלו: אחת מאת לואי קופרן ואחרת מאת גספר לה רו. 


תכנית הקונצרט תועלה, כרגיל, במרכז אמנויות ע"ש אפשר ברר במעלות ובמרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, בתל-אביב. בגלריה של מרכז האמנויות מוצגת כעת תערוכת רטרוספקטיבה של האמנית אביגיל יורש, מסגרת מרהיבה, שלא יכולנו לרצות טובה ויפה ממנה, למוזיקה שננגן הפעם.

השירים (Air de cour) הצרפתיים של המאות השש עשרה והשבע עשרה הם אוצר בלום של מוזיקה קאמרית במלוא מובן המילה, "מוזיקה של חדר", ביתית, אלגנטית ומאד אקספרסיבית. השירים בעלי טקסט אמנותי-ספרותי והם מאפשרים הצצה לעולמם התרבותי המוזיקלי של האנשים הפשוטים, וגם הבנה טובה יותר של הקרקע עליה צמחה האופרה הצרפתית. המורה, המלחין, נגן הלאוטה והרקדן מישל למבר (1610 – 1696) הוא המפורסם שבין מלחיני הסוגה העדינה. היה לו חוש מלודי נפלא, וגם העובדה שהיה חותנו של לולי, חביבו של לואי הארבעה עשר, עזרה מעט...
ענת, אורחת התכנית, שרה אחד משיריו ברסיטל שהגישה. הנה היצירה בביצועה. 


ענת צ'רני סיימה לא מכבר את לימודיה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה של אוניברסיטת תל-אביב בכתת הפרופ' תמר רחום. בשנה הבאה תהיה ענת חברה ב"אופרה-סטודיו", התכנית לאמנים צעירים של האופרה הישראלית.  החלילנית ז'נבייב בלנשאר נולדה בקנדה. היא מוזיקאית רב-גונית בעלת רפרטואר רחב יריעה, אותו היא מנגנת על חליליה הרבים, החל מחליל הרנסנס ועד לחליל המודרני. ז'נבייב היא בוגרת הקונסרבטוריון היוקרתי  בפאריז (cnsm). את לימודיה המשיכה בגרמניה ובהולנד, שם גילתה את אהבתה לחליל הבארוק. בקנדה ניגנה שנים רבות בתזמורת הפילהרמונית של קאלגרי, ולקחה חלק במספר הקלטות ושידורים. מאז עלתה לארץ היא מופיעה בקונצרטים רבים ב"סצינת המוזיקה העתיקה" וחברה ברבים מן ההרכבים. אורית מסר-יעקבי היא בעלת תואר אמן בצ'לו בארוק מבית הספר למוסיקה צ'יויקה, מילאנו, איטליה, והייתה תלמידתו של  רוברטו ג'יני.  אחרי סיום לימודיה שם השתלמה בקונסרבטוריון למוסיקה, אוטרכט, הולנד, אצל ויולה דה הוך וגם אצל יאנוש שטארקר, אלדו פאריסו, אנר בילסה ואחרים. גם אורית היא נגנית מבוקשת ושותפה למיזמים מוזיקליים רבים בתחום הביצוע התקופתי ולהקלטות רדיו והקלטות מסחריות רבות מאד.  
סדרת "צלילים ומילים מן הבארוק" ארחה לפני כשלוש שנים באחת מתכניותיה את זמרת המצו סופרן נעמה גולדמן. נעמה הייתה אז בתקופת לימודיה באקדמיה למוזיקה בירושלים. טוב היה לארח אותה בתכנית של מוזיקה מוקדמת לחג החנוכה וחג המולד, בזכות קולה המיוחד, כשרונה המוזיקלי ולא פחות מאלו – בזכות אישיותה המקסימה.
נעמה, היום חברת ה"אופרה-סטודיו", נקראה לפני כשבוע להחליף את אנה מלאבסי, שהייתה אמורה לשיר את "כרמן" בהפקת האופרה הישראלית במצדה, בחזרה הגנרלית, וחלתה. יום לאחר מכן שוב החליפה נעמה את ננסי הררה, באמצע המופע. גם הררה לא חשה בטוב. נעמה החליפה אותה ועשתה זאת בהצלחה רבה מאד, כמובן.
במאמר ביקורת ציין נעם בן זאב את "חטא ההיבריס" של האופרה הישראלית, השוכרת "סולנים בינוניים מחו"ל" במקום להעדיף מלכתחילה זמרות כמו נעמה גולדמן.
האופרה הישראלית אינה יחידה. "קובעי מדיניות", בהם מנהלים מוזיקליים ומנהלים אמנותיים, מפיקים, ראשי מוסדות רבים מעדיפים אמנים-אורחים על פני אמנים החיים בארץ.    
"צלילים ומילים" אירחה אמנים ישראלים מצויינים רבים בתכניות הקונצרטים שלה (וגם כמה אמנים אורחים מחו"ל).  נהנינו להתוודע לאמנים ישראלים, ללוות אותם באהדה בהמשך ושמחנו לגלות שגם הקהל שלנו מקבל את האמן הישראלי בסבר פנים יפות. 
זו הזדמנות מצוינת, בתום עונת הקונצרטים השמינית שלנו, להודות לכל מי שהתארח אצלנו ולקהל: לכל מי שהתעניין, הגיע לקונצרטים, הקשיב ושמע, כתב והגיב, תמך ואהד. תודה מיוחדת שלוחה למיכאל ונעמי מאיר, במעלות. 
נשמח לפגוש אתכם בשבוע הבא, 
האזנה עריבה!

אביגיל יורש

יום שני, 11 ביוני 2012

לקראת קונצרט. לואי קופרן - מוזיקה לצ'מבלו

בדיוק באמצע המאה השבע-עשרה הגיע לפריז אדם צעיר, כבן עשרים וחמש שנים. הוא היה מוזיקאי, ניגן בוויול, בעוגב ובצ'מבלו. מי שעודד אותו להתיישב בעיר הגדולה היה המלחין שמבונייר, מוזיקאי מפורסם ואבי האסכולה הצרפתית של המוזיקה לצ'מבלו. שמבונייר שמע אותו מנגן ולקח אותו תחת חסותו, על מנת ללמד אותו ולעזור לו להגיע למקום שמתאים היה לכישרונותיו: העיר הגדולה פריז ובמיוחד - ארמון המלך לואי הארבעה עשר. שמו של האיש הצעיר היה לואי קופרן.
קופרן "התברג" עד מהרה לתוך ה"סצינה" המוזיקלית הפריזאית. בתוך שנתיים נתמנה נגן-עוגב בכנסיית סט. ז'רבה, וניגן בוויול אצל המלך. הוא התגורר עם משפחתו בסמוך לכנסייה, השוכנת היום ממש מול בניין העירייה הפריזאי (לא רחוק מבית  הכלבו הענק, ה -  BHV). משרתו זיכתה אותו בשכר מצוין, כפי שאפשר לצפות מן המשרה הטובה ביותר שיכול היה נגן-עוגב למצוא בפריז ובכלל...
קופרן לא האריך ימים. הוא נפטר כעשר שנים לאחר מכן, מבלי שהספיק להוציא את יצירותיו לאור בדפוס. אף על פי שהתפרסם כנגן וויול ועוגב, רובה הגדול של יצירתו (המונה כמאתיים קטעים, בסך הכל) מיועדת לצ'מבלו, כלי הנגינה שהיה – אני מנחשת -  החביב עליו ביותר.  
הדפסת כל דבר שהוא, לרבות מוזיקה, הייתה עניין מורכב ויקר, והצריכה קבלת רשות מאת המלך. הענקת הרשות, ה"פריבילגיה", כלומר "זכות להדפיס", אפשרה למלך (יותר נכון, לאנשיו) לפקח, לצנזר את מה שאפשר יהיה לפרסם ברבים וגם להעשיר את קופתו, כי ה"זכות" נקנתה בכסף.
מלחינים שיכלו לממן הוצאה לדפוס ויכלו לצפות למכירה טובה, כזו שתכסה את הוצאות ההדפסה, הוסיפו ושכתבו את יצירותיהם לפני מסירתן לדפוס, על מנת להקל על מי שינגן אותן ולהגדיל את מספר המתעניינים והרוכשים. לואי קופרן לא הספיק לעשות זאת, וממילא הייתה כתיבתו תמציתית למדי. הוא כתב פרליודים "לא מדודים", שלא ניתנה בהם הוראת משקל או קצב, וכל הצלילים נכתבו באופן אחיד, מה שמאפשר לדעת רק את גובהם. הריקודים שהלחין היו עטורי קישוטים באופן לא אחיד, לפעמים יותר ולפעמים פחות, כך שצריך ל"השתתף במלאכת ההלחנה". יצירות קופרן נשמרו מעל דפיהם של שני כתבי-יד מאמצע המאה שבע-עשרה. הוצאות מדעיות של יצירותיו יצאו לאור רק בשנים האחרונות...


פרליוד לא-מדוד, לואי קופרן

מורכבותה של המוזיקה, המקצבים המשתנים ללא הרף, ההרמוניה יוצאת-הדופן והמעורפלת של הפרליודים, מורכבות הרעיונות המלודיים, הן אולי הסיבות לכך שהמוזיקה של לואי קופרן מושמעת רק לעיתים רחוקות, וחבל.  זו מוזיקה פנטסטית.  
סוויטה מיצירותיו של לואי קופרן לצ'מבלו סולו ועוד מבחר יצירות של מוזיקה צרפתית, בקונצרט הקרוב בסדרת הקונצרטים "צלילים ומילים", ב – 19 וב – 21 ביוני, במעלות ובתל-אביב... והפרטים ב"פוסט" שבהמשך.





פרליוד בצ'מבלו-לאוטה, בנגינת רוברט היל. 

יום ראשון, 3 ביוני 2012

קונצרט. חזרה לאהבה ישנה

המוזיקה הצרפתית היא האהבה הגדולה שלי.
מכל הזמנים, בכל הסגנונות. מוקדם, מאוחר, פופולרי, ניסיוני...
לפני שהכרתי את השפה מוזיקלית, ועם השנים, כשלמדתי להכיר.
לפני שהבנתי את השפה, וכמובן מאז שהתחלתי "ללכת" בה, צעדים ראשונים ושניים.
ונדמה לי שהעולם נחלק לשניים. מי שאוהב את המוזיקה הזו וכל האחרים...
להישאר אדיש לה, כנראה, אי אפשר.


שני קונצרטים - בעוד כשלושה שבועות, ממש לפני הקיץ.
À bientôt !!