הוא מצא את מותו חודשים ספורים לפני יום הולדתו העשרים ושלושה, חודש אחד בלבד הספיק לחיות כאן.
הוא נפל בקרב על הדרך לנגב ועל העיר באר שבע אל מול הצבא המצרי.
הוא עלה לארץ כמתנדב ממחנה עקורים בגרמניה, כדי להילחם במלחמת השחרור להקמת מדינה יהודית.
קראו לו עזריאל פויר, פוייר או פאיר.
לו היה מעברת את שמו ייתכן שהיה בוחר בשם "אש".
עזריאל פויר נולד בעיר קרשניק שבחבל לובלין בפולין, ב 1 בינואר 1926. קהילת יהודי קרשניק לא הייתה גדולה, היא מנתה מעט יותר מארבעת אלפי אבני אדם, רובם בעלי מלאכה. גם עזריאל למד מלאכה לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי: הוא למד חייטות.
יהודי קרשניק סבלו מאנטישמיות בשנים שבין שתי מלחמות העולם. גם המלחמה הגיע לקרשניק כבר ב - 15 בספטמבר 1939, כאשר הצבא הגרמני הנאצי פלש לעיר. חיסול הקהילה היהודית החל מייד.
מצפון לעיר נבנה מחנה כפייה והשמדה, מחנה בודז'ין. המחנה נבנה בפיקוחו של אמון גת, הידוע לשמצה. בבודז'ין פעלה תעשייה צבאית, בין היתר יוצרו שם מטוסים החל מאמצע שנות השלושים. במהלך המלחמה עבדו שם אסירים יהודים בבניית מטוסי קרב ובתחומי תעשייה צבאית נוספים - עבור צבא גרמניה הנאצית. מי שלא יכול היה להמשיך לעבוד בתנאים האיומים ששררו במחנה - נשלח להירצח במחנות בלז'ץ או מיידנק.
עזריאל נכלא במחנה בודז'ין, ולאחריו - במחנות מטהאוזן ודכאו. איך התגלגל ממחנה אחד לשני ומה עבר עליו - לא נדע. אבל הוא שרד.
אחרי המלחמה הסתער על החיים.
הוא התגורר בעיר טראונשטיין, שם היה בשנות המלחמה מחנה משנה של מחנה הריכוז וההשמדה דכאו. לפרנסתו עבד במקצועו: חייט. עם הזמן הגיעו לשם יהודים נוספים, עקורים כמוהו. גם אמי, צביה רכטמן, הגיעה לשם לתקופה קצרה.
הנה הוא מנגן באקורדיון, דואט עם חברו אנשל צ'חנוביץ. טראונשטיין, בוואריה, 1946.
איש כנראה לא נותר ממשפחתו. חייכן, ידידותי, מלא תקוות, קשר עזריאל קשרי ידידות עם שורדים רבים כמוהו.
הנה הוא בתמונה עם אמי, צביה. כמוהו - גם היא באה מאותו איזור בפולין, פלך לובלין, ונותרה יחידה ממשפחתה. צעירה הייתה ממנו בשנתיים.
נחושה לעזוב את אירופה החליטה אמי לעלות לארץ באנייה "יציאת אירופה תש"ז", או בשמה המוכר יותר "אקסודוס". מסעה הארוך של האנייה תרם תרומתו לסופו של שלטון המנדט הבריטי (14 מאי 1948), אך הארץ כבר הייתה לשדה קרב.
מלחמת העצמאות של הישוב היהודי בארץ ישראל החלה ב - 30 בנובמבר 1947.
החדשות על המלחמה להקמת מדינה יהודית הגיעו לטראונשטיין שבדרום גרמניה. עזריאל החליט להתנדב, לעלות לארץ ולהצטרף ללוחמים. הוא הגיע לארץ ב - 13 בספטמבר 1948 על מנת להצטרף לפלמ"ח. פוייר השתתף בקרבות הקשים על משטרת עירק סוואידן הסמוכה לקיבוץ שדה יואב ואחר כך המשיך ונלחם בקרבות הפריצה לנגב. בקרב שנערך סמוך לכפר הערבי עירק אל מנשייה, ממזרח לאשקלון - נפל. הוא נהרג ב 16 באוקטובר.
חבריו ובהם אמי חיפשו אחריו לדעת מה עלה בגורלו עד שקיבלו את הבשורה על מותו. תחילה נטמן בגת. רק לאחר כשנה הועברה גופתו אל החלקה הצבאית בבית העלמין בנחלת-יצחק.
יהי זכרו ברוך.
הוא נפל בקרב על הדרך לנגב ועל העיר באר שבע אל מול הצבא המצרי.
הוא עלה לארץ כמתנדב ממחנה עקורים בגרמניה, כדי להילחם במלחמת השחרור להקמת מדינה יהודית.
קראו לו עזריאל פויר, פוייר או פאיר.
לו היה מעברת את שמו ייתכן שהיה בוחר בשם "אש".
עזריאל פויר נולד בעיר קרשניק שבחבל לובלין בפולין, ב 1 בינואר 1926. קהילת יהודי קרשניק לא הייתה גדולה, היא מנתה מעט יותר מארבעת אלפי אבני אדם, רובם בעלי מלאכה. גם עזריאל למד מלאכה לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי: הוא למד חייטות.
יהודי קרשניק סבלו מאנטישמיות בשנים שבין שתי מלחמות העולם. גם המלחמה הגיע לקרשניק כבר ב - 15 בספטמבר 1939, כאשר הצבא הגרמני הנאצי פלש לעיר. חיסול הקהילה היהודית החל מייד.
מצפון לעיר נבנה מחנה כפייה והשמדה, מחנה בודז'ין. המחנה נבנה בפיקוחו של אמון גת, הידוע לשמצה. בבודז'ין פעלה תעשייה צבאית, בין היתר יוצרו שם מטוסים החל מאמצע שנות השלושים. במהלך המלחמה עבדו שם אסירים יהודים בבניית מטוסי קרב ובתחומי תעשייה צבאית נוספים - עבור צבא גרמניה הנאצית. מי שלא יכול היה להמשיך לעבוד בתנאים האיומים ששררו במחנה - נשלח להירצח במחנות בלז'ץ או מיידנק.
עזריאל נכלא במחנה בודז'ין, ולאחריו - במחנות מטהאוזן ודכאו. איך התגלגל ממחנה אחד לשני ומה עבר עליו - לא נדע. אבל הוא שרד.
אחרי המלחמה הסתער על החיים.
הוא התגורר בעיר טראונשטיין, שם היה בשנות המלחמה מחנה משנה של מחנה הריכוז וההשמדה דכאו. לפרנסתו עבד במקצועו: חייט. עם הזמן הגיעו לשם יהודים נוספים, עקורים כמוהו. גם אמי, צביה רכטמן, הגיעה לשם לתקופה קצרה.
הנה הוא מנגן באקורדיון, דואט עם חברו אנשל צ'חנוביץ. טראונשטיין, בוואריה, 1946.
איש כנראה לא נותר ממשפחתו. חייכן, ידידותי, מלא תקוות, קשר עזריאל קשרי ידידות עם שורדים רבים כמוהו.
הנה הוא בתמונה עם אמי, צביה. כמוהו - גם היא באה מאותו איזור בפולין, פלך לובלין, ונותרה יחידה ממשפחתה. צעירה הייתה ממנו בשנתיים.
נחושה לעזוב את אירופה החליטה אמי לעלות לארץ באנייה "יציאת אירופה תש"ז", או בשמה המוכר יותר "אקסודוס". מסעה הארוך של האנייה תרם תרומתו לסופו של שלטון המנדט הבריטי (14 מאי 1948), אך הארץ כבר הייתה לשדה קרב.
מלחמת העצמאות של הישוב היהודי בארץ ישראל החלה ב - 30 בנובמבר 1947.
החדשות על המלחמה להקמת מדינה יהודית הגיעו לטראונשטיין שבדרום גרמניה. עזריאל החליט להתנדב, לעלות לארץ ולהצטרף ללוחמים. הוא הגיע לארץ ב - 13 בספטמבר 1948 על מנת להצטרף לפלמ"ח. פוייר השתתף בקרבות הקשים על משטרת עירק סוואידן הסמוכה לקיבוץ שדה יואב ואחר כך המשיך ונלחם בקרבות הפריצה לנגב. בקרב שנערך סמוך לכפר הערבי עירק אל מנשייה, ממזרח לאשקלון - נפל. הוא נהרג ב 16 באוקטובר.
חבריו ובהם אמי חיפשו אחריו לדעת מה עלה בגורלו עד שקיבלו את הבשורה על מותו. תחילה נטמן בגת. רק לאחר כשנה הועברה גופתו אל החלקה הצבאית בבית העלמין בנחלת-יצחק.
יהי זכרו ברוך.
