כמעט עשור מאז נולד הבלוג "קלידים ומיתרים".הבלוג ( Weblog, יומן - מרשתת) איפשר לי לספר על מה שמצאתי בן עניין ולהוסיף מידע על תכניות קונצרטים שהגשתי. בשש השנים האחרונות הידלדל מאד קצב הכתיבה כאן, כי הן הוקדשו למרכז ולספרייה למוזיקה על שם פליציה בלומנטל - בו שימשתי כמנהלת.
על מרכז המוזיקה, על שבעים שנות ההיסטוריה שלו, בתחילה כ"ספריה המרכזית למוזיקה" ובעשרים השנים האחרונות - כ"מרכז והספריה", על מוזיקה ומוזיקאים, וכמובן על מה שעשיתי שם תוכלו לקרוא בבלוג "רגע מוזיקלי", בו כתבתי בשש השנים הללו, הנה כאן.
כעת - אני חוזרת למוזיקה שלי. לנגינה, לרפרטואר המוקדם לכלי-מקלדת: צ'מבלו, קלאוויקורד ופסנתר פטישים וגם מוסיפה מחקר אקדמי: כתיבת עבודת דוקטורט במסגרת החוג למוסיקה של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.
פרח וצ'מבלו (צלמת: נעמי כהן-זיו)
הרבה השתנה ומוסיף להשתנות, בעיקר בשל נגיף לא מוכר שמסרב להתאים את עצמו לאשליה האנושית - כאילו יכול האדם לשלוט בטבע כולו. אבל המוזיקה עדיין כאן, גם אם אי אפשר, כרגע, למצוא אותה באולמות הקונצרטים...
הנה למשל יצירתו המקסימה של זקינה דה אבראו (Zequinha de Abreu). זהו השיר "טיקו טיקו", והוא בוודאי יהיה מוכר לרבים. מנגנת - תזמורת הצעירה של באהיה, אחת ממדינות ברזיל. התזמורת היא אחת מן התזמורות שנולדו מה - "סיסטמה", שיטת החינוך המוזיקלי שהצילה וסייעה לאלפי ילדים במדינות דרום אמריקה. המוזיקה השמחה, ששובצה בתכנית מלאה כל טוב, נוגנה בקונצרט שנערך באולם הפילהרמוני דה בפריז, אולם מרכז הכנסים של פארק לה - ווילט. המוזיקה מרקידה את התזמורת - ומרקידה את הקהל... וזו סיבה נהדרת, להעדיף את המופע החי.
אמנם רציתי להציג את תכניות עונת המוזיקה והקונצרטים הקרובה - אבל בינתיים אצטרך להסתפק בהקלטות... מקווה שלא לאורך זמן רב מדי. שנה טובה!
