פריז

קומפוזיציה של שלושה מוטיבים.

הפרחים...

היין...

והאהבה. 

פריז. ערב

חודש יולי בפריז היה השנה אפרורי, מעונן, קר וגשום. רק השבוע אפשר היה ליהנות סוף סוף מיום אחד של מזג אויר אביבי. אשכולות של אנשים ישבו על גדות הנהר בשעות הערב. קולות שירה, נגינת גיטרות, תופים, חליל או סקסופון, או מוזיקה שעלתה ממערכת שמע  ניידת, והכל - בכל סגנון אפשרי, התערבבו למין "פס-קול" עירוני נינוח.

השמש תלויה ברקיע עד שעה מאוחרת. האור הרך - המונצח בכל כך הרבה ציורים - מרגיע את המולת יום העבודה, את החיפזון, את הצורך להספיק עוד משהו. בשעה מאוחרת, כשמתחילה השמש לשקוע ומאדימה, לאט, במשך רגעים ארוכים מאד, אפשר להבין איך צמחו אגדות וסיפורים סביב הכנסיות והצריחים.

כל כך הרבה אמנים ניסו ללכוד את הגוונים האלה, לערבב צבעים באופן המדויק ביותר, להניח נקודות על בד באופן שיצליח לשחזר את התחושה, או להקפיא את הגוונים בצילום. קשה להבין למה, אבל הטבע יפה יותר. השמיים מושכים את המבט לצבעם המיוחד, לרגע קל כל תשומת הלב ברחוב מופנית לזה.... ומיד נעלם הכל בחשכה.