המכנה המשותף לכלי-הנגינה האהובים עלי, הוא היות כולם בעלי קלידים ומיתרים.
החיבור בין מערכת הקלידים למיתרים לשם הפקת צליל, החיבור הזה שונה מכלי מקלדת אחד לשני.
גם צלילו של כל אחד מכלי-הנגינה שונה מצלילו של אחיו.
אפשר לנגן על כל אחד מהם, כמובן – על פי אופיו – את אותן יצירות, וביחד הם משלימים זה את זה לתמונת עולם מוזיקלית מגוונת.
שלושת כלי הנגינה הם - קלאוויקורד, צ'מבלו ופסנתר-פטישים.
צליל הקלאוויקורד, שהוא העתיק מבין כלי-המקלדת, שקט מאד. הוא נוצר כאשר בזמן-הנגינה, לשונית מתכת קטנה (שממוקמת בקצה כל קליד) עולה כשהיא נישאת על גבי הקליד אל עבר המיתר, ונלחצת אליו כדי להניע אותו בתנועה מהירה. אצבעו של המנגן יכולה להשפיע על הצליל, כל זמן שהיא נוגעת, מונחת על הקליד ואינה מאפשרת לו לחזור למקומו. אפשר לשנות את חוזק הצליל ואת אופיו. כמעט כמו בנגינה בגיטרה חשמלית...
הצליל שנוצר בנגינה בצ'מבלו, נוצר כאשר כתוצאה מלחיצת הקליד כלפי מטה (בעדינות ובמהירות) לשונית פריטה זעירה פורטת על המיתר, וגורמת למיתר הזה, שמתוח על לוח-התהודה הדק של הצ'מבלו, לנוע במהירות. הצליל הנוצר הוא שקוף, עשיר ומתאים לאופיו המלכותי של הצ'מבלו ולתפקידיו ביצירות הקאמריות, ביצירות התזמורתיות, וכמובן במוזיקה לצ'מבלו סולו, מחרוזת המחולות האופיינית לתקופת הבארוק או המוזיקה השכלתנית, המחושבת, הרב-קולית המדויקת, שהייתה נפוצה כל כך. לצ'מבלו אין טווח דינמי רחב, אין לו אפשרות להשמיע צלילים "חזקים" ו"חלשים", "מתחזקים" ו"נחלשים" בהדרגה, אבל הוא מציע שפע אפשרויות אחרות לנגינה רבת הבעה.
עקרון הפקת הצליל של פסנתר-הפטישים מבוסס על תנועתו אל המיתר – וחזרה, במהירות רבה – של פטישון קטן, מצופה לֶבֵד. הצליל הנוצר יכול להיות חלש ועדין או חזק ובעל נוכחות, וכמובן יכול הצליל להיות בגוונים השונים שבין שתי האפשרויות הללו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה