בעשור האחרון נוספו למדף הספרים לילדים ספרים רבים על מוזיקה ומוזיקאים, מכל מיני זוויות. אחד המקסימים שבהם הוא הספר "התזמורת מתלבשת" שנכתב בידי הסופרת (והמאיירת) האמריקאית קרלה קַסְקִין, ואוייר בידי מרק סימונה. הספר תורגם מאנגלית על ידי תלמה אליגון, שגם הוסיפה לו אחרית דבר. בספר מתוארות ההכנות שעורכים חברי התזמורת הפילהרמונית של ניו – יורק לפני הופעתם, מתוארת הגעתם לאולם הקונצרטים והרגעים שלפני תחילת הקונצרט, ואפילו ה"אין-סיפור" הזה מתגלה כסיפור מרתק.
בצד הספרים המתורגמים, שזמן רב היוו את חלק הארי של ספרי המוזיקה, יצאו לאור בשנים האחרונות שלוש סדרות ספרים מהנות מאד שנכתבו בידי אמניות ישראליות, שחקנית ושתי מוזיקאיות.
ניצה שאול כתבה סדרת ספרים לילדי הכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, על פי תוכניות המופעים שלה, קונצרטים מוסברים לילדים, שבעריכתה ובהנחייתה. שאול מספרת את סיפורי ילדותם של מלחינים מוכרים. את הספרים איירה בחן יונת קציר-גולן. לכל ספר נלווה תקליטור ובו אוסף פרקים מיצירות המלחין עליו מספר הספר. בסיפוריה של ניצה מתוארים חייהם של המלחינים ("ויולדי – ג'ינג'י כל עונות השנה", "יוהן שטראוס מלך הולס" ואחרים) כשעוד היו ילדים, באמצעות שיחות בין דמותם (הדמיונית, בחלקה) ובין הדמויות שסבבו אותה ואירועים שונים מחייהן. ההגשה המיוחדת הזו נובעת מניסיונה של שאול כשחקנית מוערכת.
הפסנתרנית והמוזיקולוגית אסתרית בלצן כתבה עד כה שני ספרים המיועדים לקוראים מבוגרים יותר. את הספרים, "היידן ובטהובן" ו- "מכתבים ממוצרט"), איירה הילה חבקין, במינימליזם ובעדינות. כתיבתה של אסתרית רבת שכבות: יש בה תיאור היסטורי של התקופה, של גיבורי הסיפור, ניתוח של קשרים והקשרים, שילוב נבון ועשיר של דוגמאות מוזיקליות מהקלטותיה בטקסט והתייחסות לשאלות שהן רלבנטיות גם לתחומי חיים אחרים (כמו, למשל, יחסי מורה – תלמיד). גם לספריה של בלצן נלווים תקליטורים, ולשמחתי - רשימת פרקי היצירות והמוזיקאים המבצעים אותן מפורטת בסוף כל ספר.
האמנית המאיירת הילה חבקין, ילידת 1948, אהובה עלי מאד. "ספר המאיירים הגדול" (מוזיאון ישראל והוצאת עם עובד) מארח אותה בין זוכי פרס המוזיאון לאיור ספרי ילדים (חבקין זכתה בו שלוש פעמים, עד שיצא הספר לאור...) לראיון מעניין. הילה איירה למעלה ממאה וארבעים ספרי ילדים, רבים מכירים את איוריה – גם אם אינם יודעים מה שמה של המאיירת. האיורים של הילה חבקין עדינים, מלאי פרטים קטנים שאפשר לגלותם בהתבוננות חוזרת, יש בהם הומור ודמיון, ריחות וצבעים של עולמות שונים ורחוקים והמון, המון אופטימיות. לטעמי, הם מאד מרגשים.
ממש לאחרונה יצאו לאור ספריה של החלילנית אראלה תלמי. גם אותם איירה הילה חבקין. אראלה, ילידת קיבוץ אפיקים, היא נגנית חליל נהדרת ומוזיקאית מעולה, הכותבת בחרוזים סיפורים מתוקים שמיועדים לפעוטות ולילדי הגן. אראלה מציגה כלי נגינה, בינתיים: את החליל ("אל הגליל בעקבות החליל") ואת החצוצרה ("מי מנמנם פה בתוך החצוצרה?"). הילדים גיל ויונתן וכלי-הנשיפה הם גיבורי אגדות שיש בהן נוף ארץ-ישראלי, חיי יום-יום, עולם תרבותי של כאן ועכשיו. תלמי, סולנית מוכרת, ניגנה גם בתזמורת הקאמרית הישראלית ובהרכבים קאמריים מכל סוג, יצירות קלאסיות ומודרניות, והיא שוזרת אל תוך האגדות שחיברה גם מעט מידע על כלי-הנגינה, מבלי שהאגדות הישראליות מאבדות משהו מקסמן. מידות הספרים מותאמות בדיוק לידיים קטנטנות, האיורים המלווים את החרוזים משתרעים על הדף כולו (ראו בתמונה), והם מהיפים שראיתי.
ספרי הילדים של ילדותי שהנושא שלהם היה מוזיקה, היו "רציניים" והיו מיועדים לילדים שממילא מצאו עניין במוזיקה קלאסית. הספרים היפים של היום מאפשרים לכל אדם להתוודע למוזיקה, בכל גיל. נעים לדעת שיש ביניהם ספרים נהדרים - שנכתבו בעברית.
בצד הספרים המתורגמים, שזמן רב היוו את חלק הארי של ספרי המוזיקה, יצאו לאור בשנים האחרונות שלוש סדרות ספרים מהנות מאד שנכתבו בידי אמניות ישראליות, שחקנית ושתי מוזיקאיות.
ניצה שאול כתבה סדרת ספרים לילדי הכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, על פי תוכניות המופעים שלה, קונצרטים מוסברים לילדים, שבעריכתה ובהנחייתה. שאול מספרת את סיפורי ילדותם של מלחינים מוכרים. את הספרים איירה בחן יונת קציר-גולן. לכל ספר נלווה תקליטור ובו אוסף פרקים מיצירות המלחין עליו מספר הספר. בסיפוריה של ניצה מתוארים חייהם של המלחינים ("ויולדי – ג'ינג'י כל עונות השנה", "יוהן שטראוס מלך הולס" ואחרים) כשעוד היו ילדים, באמצעות שיחות בין דמותם (הדמיונית, בחלקה) ובין הדמויות שסבבו אותה ואירועים שונים מחייהן. ההגשה המיוחדת הזו נובעת מניסיונה של שאול כשחקנית מוערכת.
הפסנתרנית והמוזיקולוגית אסתרית בלצן כתבה עד כה שני ספרים המיועדים לקוראים מבוגרים יותר. את הספרים, "היידן ובטהובן" ו- "מכתבים ממוצרט"), איירה הילה חבקין, במינימליזם ובעדינות. כתיבתה של אסתרית רבת שכבות: יש בה תיאור היסטורי של התקופה, של גיבורי הסיפור, ניתוח של קשרים והקשרים, שילוב נבון ועשיר של דוגמאות מוזיקליות מהקלטותיה בטקסט והתייחסות לשאלות שהן רלבנטיות גם לתחומי חיים אחרים (כמו, למשל, יחסי מורה – תלמיד). גם לספריה של בלצן נלווים תקליטורים, ולשמחתי - רשימת פרקי היצירות והמוזיקאים המבצעים אותן מפורטת בסוף כל ספר.
האמנית המאיירת הילה חבקין, ילידת 1948, אהובה עלי מאד. "ספר המאיירים הגדול" (מוזיאון ישראל והוצאת עם עובד) מארח אותה בין זוכי פרס המוזיאון לאיור ספרי ילדים (חבקין זכתה בו שלוש פעמים, עד שיצא הספר לאור...) לראיון מעניין. הילה איירה למעלה ממאה וארבעים ספרי ילדים, רבים מכירים את איוריה – גם אם אינם יודעים מה שמה של המאיירת. האיורים של הילה חבקין עדינים, מלאי פרטים קטנים שאפשר לגלותם בהתבוננות חוזרת, יש בהם הומור ודמיון, ריחות וצבעים של עולמות שונים ורחוקים והמון, המון אופטימיות. לטעמי, הם מאד מרגשים.
ממש לאחרונה יצאו לאור ספריה של החלילנית אראלה תלמי. גם אותם איירה הילה חבקין. אראלה, ילידת קיבוץ אפיקים, היא נגנית חליל נהדרת ומוזיקאית מעולה, הכותבת בחרוזים סיפורים מתוקים שמיועדים לפעוטות ולילדי הגן. אראלה מציגה כלי נגינה, בינתיים: את החליל ("אל הגליל בעקבות החליל") ואת החצוצרה ("מי מנמנם פה בתוך החצוצרה?"). הילדים גיל ויונתן וכלי-הנשיפה הם גיבורי אגדות שיש בהן נוף ארץ-ישראלי, חיי יום-יום, עולם תרבותי של כאן ועכשיו. תלמי, סולנית מוכרת, ניגנה גם בתזמורת הקאמרית הישראלית ובהרכבים קאמריים מכל סוג, יצירות קלאסיות ומודרניות, והיא שוזרת אל תוך האגדות שחיברה גם מעט מידע על כלי-הנגינה, מבלי שהאגדות הישראליות מאבדות משהו מקסמן. מידות הספרים מותאמות בדיוק לידיים קטנטנות, האיורים המלווים את החרוזים משתרעים על הדף כולו (ראו בתמונה), והם מהיפים שראיתי.
ספרי הילדים של ילדותי שהנושא שלהם היה מוזיקה, היו "רציניים" והיו מיועדים לילדים שממילא מצאו עניין במוזיקה קלאסית. הספרים היפים של היום מאפשרים לכל אדם להתוודע למוזיקה, בכל גיל. נעים לדעת שיש ביניהם ספרים נהדרים - שנכתבו בעברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה