תחריט היא מיומנות עתיקת יומין. החיבור שבין התחריט למוזיקה – נוצר בסוף המאה החמש-עשרה, כאשר ההתעניינות והדרישה ליצירות הכתובות עלו מאד ואמנות העתקת היצירות המוזיקליות בכתב-יד לא סיפקה את הביקוש לכתבי-יד שהיו, ממילא, מאד-מאד יקרים.
בוונציה, בתחילת המאה השש-עשרה, השתמש אוטביו פטרוצ'י ב"שיטת-הדפסה" שעשתה שימוש בטכניקת תחריט בת שלושה שלבים: תחילה הוטבעו בדף החמשות (חמשת הקווים, המשמשים לכתיבת הווים), אחר כך מילות הטקטס, ולבסוף – התווים. התוצאה יפה, אך התהליך העבודה היה ארוך, מפרך ויקיר מאד (לא מן הנמנע הוא, שחומר רב הושלך בשל פגמים, עד אשר התקבלה תוצאה משביעת רצון).
הנה דוגמא: מתוך אוסף של כמאה מזמורים לארבעה קולות, Odhecaton.
באותו זמן, השתמשו באנגליה, ואחר כך גם בארצות השפלה, בשיטה שונה במקצת. תהליך ההטבעה של המידע על הנייר היה בן שלב אחד בלבד, הטקסט הורכב מחלקי-דפוס רבים, קטנטנים: חמשה קטנה ועליה תו, בגובה מסויים, באורך מסויים, או סימן אחר. את החלקים הקטנים הניחו זה בצד זה, וכך נוצרה השורה כולה. התוצאה לא הייתה מספקת, מבחינה וויזואלית, קווי החמשה לא יכלו להיות ישרים וחלקים. בשיטה זו השתמש פייר אטנייאן, כשהוציא לאור את המגניפיקט הזה, יצירה לעוגב.
מאוחר יותר, במיוחד המאה השמונה עשרה, נעשה שימוש נרחב בטכניקת תחריט על לוחות אבץ, פיוטר או נחושת. את החָמשַה יצרו באמצעות מעין מזלג בעל חמישה חודים, על מנת שהרווחים בתוך החמשה יישארו שווים זה לזה, ואת המידע המוזיקלי הוסיף ה"גרפיקאי" בכתב-ידו, כתב-ראי, כמובן (בכל שיטת הדפסה, על מנת שהמידע המופיע על הנייר יהיה בכיוון הנכון, יש להכין פלטת-הטבעה הפוכה). אני מתארת לעצמי, שהמלחין והגרפיקאי / דפס עבדו שכם אל שכם, ובכל פעם שהיה לוח מוכן – נעשה ניסיון הדפסה. המלחין יכול היה להורות לבעל-המלאכה להוסיף, למחק, לתקן ולשנות בהתאם לרצונו. כך, למשל, כותב פרנסואה קופרן באחד מספריו, שהעלה את המוזיקה שלו על הכתב, כדי שמי שמנגן אותה יוכל לדייק בנגינה (הדוגמא לקוחה מתוך ספר לימוד אמנות הנגינה בצ'מבלו, 1716).
זמן רב כבר אין משתמשים באמנות התחריט לצורך הדפסת יצירות מוזיקליות, אך כאמנות – היא חיה מאד. אחת מסדנאות התחריט הבודדות בארץ ממוקמת בכניסה לקיבוץ כברי, ממזרח לנהריה. זוהי "סדנת גוטסמן לתחריט". אמנים רבים יוצרים בה, יש בה אוסף עצום של עבודות אמנות, מוצגות בה תערוכות מתחלפות והצוות שלה בעל ניסיון רב, מה שהופך כל ביקור שם לחוויה מעשירה ומהנה מאד.
לפני ימים אחדים השתתפתי בסדנת מבוא מן הסדנאות המתקיימות שם מדי פעם, וערכתי היכרות אישית עם ראשית תהליך יצירת תחריט. העבודות שיצאו מתחת לידי ראשוניות מאד – אבל נהניתי כל כך!
תודה לשרון, מסדנת התחריט, שצילמה.
בוונציה, בתחילת המאה השש-עשרה, השתמש אוטביו פטרוצ'י ב"שיטת-הדפסה" שעשתה שימוש בטכניקת תחריט בת שלושה שלבים: תחילה הוטבעו בדף החמשות (חמשת הקווים, המשמשים לכתיבת הווים), אחר כך מילות הטקטס, ולבסוף – התווים. התוצאה יפה, אך התהליך העבודה היה ארוך, מפרך ויקיר מאד (לא מן הנמנע הוא, שחומר רב הושלך בשל פגמים, עד אשר התקבלה תוצאה משביעת רצון).
הנה דוגמא: מתוך אוסף של כמאה מזמורים לארבעה קולות, Odhecaton.
זמן רב כבר אין משתמשים באמנות התחריט לצורך הדפסת יצירות מוזיקליות, אך כאמנות – היא חיה מאד. אחת מסדנאות התחריט הבודדות בארץ ממוקמת בכניסה לקיבוץ כברי, ממזרח לנהריה. זוהי "סדנת גוטסמן לתחריט". אמנים רבים יוצרים בה, יש בה אוסף עצום של עבודות אמנות, מוצגות בה תערוכות מתחלפות והצוות שלה בעל ניסיון רב, מה שהופך כל ביקור שם לחוויה מעשירה ומהנה מאד.
לפני ימים אחדים השתתפתי בסדנת מבוא מן הסדנאות המתקיימות שם מדי פעם, וערכתי היכרות אישית עם ראשית תהליך יצירת תחריט. העבודות שיצאו מתחת לידי ראשוניות מאד – אבל נהניתי כל כך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה