ה"סיטה", קריית האמנות הבינלאומית בפאריז, המיועדת לשהות לזמן-קצוב של אמנים מדיסציפלינות שונות, הוקמה באמצע שנות השישים. את הרעיון הגה אנדרה מאלרו, מי שהיה שר-התרבות בממשלת דה-גול וסופר חשוב. הפרויקט הוקם כמיזם משותף של גורמים שונים: עיריית פאריז, ממשלת צרפת, גופים התומכים באמנות, בתי-ספר לאמנות, אוניברסיטאות ועוד. התחושה היא של כוורת-אמנות-גדולה, בבניין אפור ופשוט למראה (חלונות אחדים מציצים מאחורי העלווה הירוקה. בתמונה - מבט מה"אי הקטן", איל סן-לואי) הממוקם לא הרחק מבניין עיריית פאריז, מכנסיית הנוטר-דאם המרשימה, על גדות הסן, מול איל סן-לואי. מאז הוקמה קריית האמנים שהו בה אלפי אמנים ממדינות רבות בעולם, וגם אמנים רבים מישראל. אני נהנית להיות שוב בפאריז, ללימוד, מחקר ויצירה ב"סיטה".
בפאריז אינסוף מוזיאונים, ארכיטקטורה מרתקת, נוף עירוני צבעוני, וגם ספריות נהדרות (הכוללות בין היתר גם כתבי יד ואוספים מודפסים של מוזיקה מוקדמת, שמעניינים אותי מאד-מאד...), אירועי מוזיקה, קונצרטים, פסטיבלים, אי אפשר לשׂבוע. מוזיקאים רבים חיו וחיים כאן, בהם הרבה שהיכרתי דרך האהבה והעניין במוזיקה המוקדמת: ה"סקולה הפריזאית", המוסד הראשון שהקדיש עצמו ללימוד ומחקר של מוזיקה עתיקה, החל לפעול כאן בין המאה התשע-עשרה למאה העשרים, ארנולד דולמטש האנגלי הציג כאן את כלי-הנגינה ההיסטוריים המשוחזרים שלו, ב"תערוכה עולמית" בסוף המאה התשע-עשרה, וונדה לנדובסקה חייתה ופעלה כאן עד 1940, והיום מציגה קריית המוזיקה שבפארק לה-ווילט מוזיאון ובו אוסף עצום של כלי-נגינה, ופעילות מוזיקלית מעוררת קנאה...
שלושה ימים בפאריז, ואי אפשר לטעות: בפאריז אוהבים מוזיקה. היא נמצאת בכל מקום, גם ברחוב הקייצי שבו מתמקמים נגנים כדי לנגן לקהל המטייל וגם בחלונות הראווה של החנויות השונות, אף אם מוכרים בהן שוקולד או בובות נוי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה