יום שני, 6 באוגוסט 2012

בלי כותרת.

שְׁעַת קַבָּלָה

אֲדוֹנִי הַצָּעִיר, זֹאת לֹא שְׁעַת קַבָּלָה,‏
אָז סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת מִיָּד, בִּמְחִילָה.

שָׁמַעְתָּ אוֹתִי?! לֹא קָבַעְנוּ פְּגִישָׁה,‏
אָז עוּף מֵחֲדַר הַמּוֹרִים‎,‎‏ 'בַקָּשָׁה.‏

‏((אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֵיזֶה חֹסֶר תַּרְבּוּת!)‏‎ - - - ‎‏ ‏
רֶגַע, לָמָּה יָשָׁר עִם נַבּוּט?! ‏

אוֹקֵיי, הִכָּנֵס, אֲנִי פֹּה בִּשְׁבִילְךָ,‏‎ ‎‏ ‏
רוֹצֶה לְסַפֵּר מָה רוֹבֵץ עַל לִבְּךָ? ‏

הֵבַנְתִּי אוֹתְךָ. אֵין סִבָּה לִמְרִירוּת, ‏
אֲתַקֵּן לְךָ אֶת הַצִּיּוּן בְּסִפְרוּת,‏
וּבְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת, אִם אַתָּה מְעֻנְיָן,‏
גַּם אֶמְסֹר לְךָ אֶת שְׁאֵלוֹן הַמִּבְחָן ‏
וַאֲפִלּוּ (אִם‎ ‎סַבָּא וְסַבְתָּא מַרְשִׁים)
אֶכְתֹּב בִּמְקוֹמְךָ עֲבוֹדַת שָׁרָשִׁים.

רוֹאֶה? - עִם קְצָת רָצוֹן טוֹב
נִתָּן לִמְצֹא פְּשָׁרָה
וְאֵין סִבָּה לְהַעֲכִיר ‏
אֶת הָאֲוִירָה

אָז תִּתְקָרֵב, תָּבִיא חִבּוּקִי וְתַגִּיד לְהִתְרָאוֹת. ‏

אַגַּב: ‏שָׁכַחְתָּ תָּ'אוֹלָר,‏
אֶצְלִי, ‏
בֵּין הַצְּלָעוֹת.‏

* * *


אפרת שטרן כותבת שירים שנונים, סאטיריים, מרירים. ההכנסות ממכירת הספר שלה, "אשה ושמה בושה", מופנות למימון מחקרו של נפתלי, בעלה, למציאת מרפא למחלה קשה ואכזרית שתקפה את בנם, עודד. מחלה, שמספרם הקטן של החולים בה הוא הסיבה לכך שלא נחקרה ולא נוצחה עד כה.
כתבה על עודד, אפרת ונפתלי התפרסמה במוסף "הארץ" בתחילת מאי. התרגשתי מאד כשקראתי אותה, כמו כל הורה שמכיר מקרוב השתדלות קטנה או גדולה עבור ילדיו. עמוד ה"פייסבוק" של אפרת ונפתלי קיבל מאז תשומת לב מעטה: מאתיים ותשעה אנשים (בלבד) סימנו "אהבתי".... זה ציער אותי, מאד.
שיריה של אפרת מתארים סצנות ישראליות מוכרות. זו היא החברה הישראלית, ברגעיה הפחות מלבבים. אבל יש לה – ולנו – רגעים יותר יפים, רגעים של חסד אמיתי. אני יודעת שרבים יסכימו ברצון לסייע למשפחת שטרן. ובכן, בבקשה – סמנו "אהבתי" בדף ה"פייסבוק" שלהם, שתפו חברים, העבירו הלאה. ואם אפשר - הרימו תרומה, לפי הפרטים המצויים בדף הפייסבוק (רכישת ספרה של אפרת או תרומה לקרן המחקרים הרפואיים).

רפואה שלמה לעודד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה