הצייר היהודי-רוסי-צרפתי מארק שגאל חי בצרפת משנת 1923, נמלט לארה"ב בשנת 1941 מאימת הנאצים, ושב לצרפת בשנת 1949. בשלושים ושש שנות חייו האחרונות התגורר ועבד בכפר סן פול דה ונס, על-יד העיר ניס שברביירה הצרפתית.
מוזיאון מארק שגאל, ובו התצוגה המתמדת הגדולה ביותר בעולם של יצירותיו, נבנה בניס ביוזמתו של אנדרה מורואה (הסופר והפוליטיקאי הצרפתי) לאחר שמארק שגאל ואשתו ולנטינה העניקו לעיר במתנה יצירות רבות של האמן, בכללן שבע-עשרה יצירות גדולות המבוססות על התנ"ך.
בין יצירותיו של שגאל ישנן גם שתיים ששולבו בתוך המבנה המרשים: הויטראז'ים של חלונות אולם-הקונצרטים במוזיאון ועבודת מוזאיקה.
במוזיאון תצוגת ציורים, פסלים ושטיחי קיר, וגם – צמ'בלו (שיחזור של מודל צרפתי, בעל שתי מקלדות) שאת ציור הכנף שלו צייר שגאל.
בשנת 1980 הזמינה אגודת ידידי המוזיאון צ'מבלו אצל בונה הצ'מבלי האמריקאי וויליאם דאוד, אז שותפו של רינהרד פון נאגל, עבור המוזיאון ופעילויותיו. הסטודיו הציע ששגאל יהיה זה שיעטר את כנף-הכלי. שגאל, שהאמין כי חיבור בין התנ"ך, האמנות והמוזיקה יצמיח שלום בעולם, נענה.
מאחר ולא צייר על לוח עץ לפני כן, היה שגאל מוטרד מן הקושי הטכני שצפוי היה להתעורר. לפיכך, נועצו אנשי הסטודיו ברסטוראטור מומחה של ציורי אמנות. הרסטוראטור משח את לוח העץ ב"ג'סו", חומר בסיס למשטחים המיועדים לצביעה, שמבוסס על סידן פחמתי, ומעליו הניח יריעת קנבאס. לאחר שהתייבש חומר-הבסיס, הסיר ממנו את יריעת הקנבאס, והמשטח נותר מחוספס, לשביעות רצונו של שגאל.
מוזיאון מארק שגאל בניס הוא אחד שלושה מוזיאונים לאומיים שהקדישה צרפת לאמן יחיד. שני המוזיאונים האחרים מוקדשים ל-פרנאנד לז'ה ול-פאבלו פיקאסו.
מוזיאון מארק שגאל, ובו התצוגה המתמדת הגדולה ביותר בעולם של יצירותיו, נבנה בניס ביוזמתו של אנדרה מורואה (הסופר והפוליטיקאי הצרפתי) לאחר שמארק שגאל ואשתו ולנטינה העניקו לעיר במתנה יצירות רבות של האמן, בכללן שבע-עשרה יצירות גדולות המבוססות על התנ"ך.
בין יצירותיו של שגאל ישנן גם שתיים ששולבו בתוך המבנה המרשים: הויטראז'ים של חלונות אולם-הקונצרטים במוזיאון ועבודת מוזאיקה.
במוזיאון תצוגת ציורים, פסלים ושטיחי קיר, וגם – צמ'בלו (שיחזור של מודל צרפתי, בעל שתי מקלדות) שאת ציור הכנף שלו צייר שגאל.
בשנת 1980 הזמינה אגודת ידידי המוזיאון צ'מבלו אצל בונה הצ'מבלי האמריקאי וויליאם דאוד, אז שותפו של רינהרד פון נאגל, עבור המוזיאון ופעילויותיו. הסטודיו הציע ששגאל יהיה זה שיעטר את כנף-הכלי. שגאל, שהאמין כי חיבור בין התנ"ך, האמנות והמוזיקה יצמיח שלום בעולם, נענה.
מאחר ולא צייר על לוח עץ לפני כן, היה שגאל מוטרד מן הקושי הטכני שצפוי היה להתעורר. לפיכך, נועצו אנשי הסטודיו ברסטוראטור מומחה של ציורי אמנות. הרסטוראטור משח את לוח העץ ב"ג'סו", חומר בסיס למשטחים המיועדים לצביעה, שמבוסס על סידן פחמתי, ומעליו הניח יריעת קנבאס. לאחר שהתייבש חומר-הבסיס, הסיר ממנו את יריעת הקנבאס, והמשטח נותר מחוספס, לשביעות רצונו של שגאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה