ברגע מסוים של שנת 2000 אחז בי הרצון לדעת הכל, לפרטי פרטים. מחשבה טורדנית אודות סיפור שעליו גדלתי, כיצד נימלט אבי – יליד וינה, אוסטריה – מביתו, וכיצד ניצלו חייו בימי מלחמת העולם השנייה, הפכה לשאלה עיקשת וקולנית.
לא יכולתי עוד להחזיר את המחשבה למקומה, עם מחשבות אחרות שאדם חושב בינו לבינו מדי פעם. בני משפחתו של אבי לא יכלו, אולי לא רצו, לשוב במחשבותיהם לשנים ההן. אספתי את מעט המסמכים שהיו אז ברשות המשפחה ויצאתי לחפש מידע נוסף. רשת האינטרנט הייתה כבר אז רבת אפשרויות, והפרטים נאספו אט-אט. פעם רשמתי בהגדרת החיפוש, בגרמנית: "אוסטריה, ליל-הבדולח". החיפוש ההוא הביא אותי אל אתר האינטרנט "פרעות נובמבר 1938".
אינסברוק היא עיר לא גדולה, ציורית ותוססת, בירתו של חבל טירול שבאוסטריה. בעיר בניינים ומבנים מרשימים, ארכיטקטורה מרתקת, מוזיאונים ומרכזי תרבות. היא משמשת מרכז פופולארי לספורט החורף, ובקיץ מארחת את "ימי המוזיקה העתיקה", פסטיבל בינלאומי ותיק ומוערך. הפרט האחרון מוכר לי, כמובן, היטב. רבים מהמוזיקאים, מורַי ב"סקולה קאנטורום באזיליינסיס" (בית הספר למוזיקה עתיקה בעיר באזל, שוויץ, בו למדתי באמצע שנות השמונים) השתתפו בו.
אתר האינטרנט אליו הגעתי מציע סיור בעיר, בשפה הגרמנית: Stadtrundfahrt ובשפה האנגלית: City Tour. הסיור לא כולל את שכיות החמדה המוכרות של העיר, לא את מסלולי הסקי, לא את תוכניות הקונצרטים או את רשימת בתי המלון והמסעדות. הסיור עובר בין כתובותיהם של אחדים מתושביה, ליתר דיוק – מי שהיו תושביה, בין בתי היהודים שחיו באינסברוק בשנת 1938, ומתאר בלשון סגפנית מי היו האנשים הללו, ומה אירע להם בליל הבדולח, הלילה שבין ה- 9 ל – 10 בנובמבר 1938.
הסיור "יוצא" מעמוד ובו פסיפס שלטי הבתים, כל אחד מהם מוליך אל תמונת ביתם ואל סיפורם של דיירי הבית. מי היו בני המשפחה, במה עסקו, מה תרמו לקהילה, כיצד הותקפו, מה אירע להם אחר כך, האם מצאו את מותם או ניצלו; ואם ניצלו, כיצד המשיכו בחייהם.
את האתר הקים מנפרד מילמן, פיזיותראפיסט אוסטרי, החי בעיר שנים רבות. יליד 1967, קתולי-רומי בחינוכו, נתקל מנפרד לראשונה – כפי שהוא מספר בעמוד המוקדש לתולדות האתר שהקים – בפרק הזה בתולדות העיר, כאשר קרא בספר "טירול והסיפוח" (1988). כשהיה תלמיד, הוא מציין, לא נכללה התקופה הזו בחומר הלימוד של שיעורי ההיסטוריה. בתים ושכונות שהכיר מקרוב נגלו לפתע באור אחר לעיניו. באותה שנה, 1998, חזה בהצגה "גטו" מאת יהושע סובול בתיאטרון המקומי. התעורר בו הרצון, הוא כותב, לצלם את בתי היהודים ולתאר קצרות את גורלם. האתר הועלה לרשת בשנת 2000.
תחילה הכיל האתר כתובות אחדות, תאור קצר של אירועי הלילה. עם הזמן נוצרו קשרים בינו לבין בני המשפחות עליהן כתב, ובעזרתם עלה בידו להרחיב את סיפוריהם, להוסיף את תמונותיהם. אחר-כך נוסף לאתר פרק המתאר את השתלשלות העניינים שהובילה לפרוץ הפרעות. מאוחר יותר החל מנפרד להתחקות אחר גורלותיהם של מבצעי הפרעות. הוא סקר את תולדות חייהם, בדק אם הובאו לדין, במה הואשמו ומה היה גזר דינם, מתי שוחררו וכיצד נמשכו חייהם. איש מהם, הוא מציין, לא הואשם ברצח.
באתר עמוד המוקדש לספרות אודות התקופה ואירועיה ולאתרים מעניינים וחשובים נוספים.
השנה ימלאו לאתר של מנפרד מילמן עשר שנים. מלבד העבודה שהשקיע במחקר, בכתיבה וביצירת האתר, מנפרד גם מממן אותו, ממשיך ומעדכן אותו וקורא את דברי המבקרים הרושמים בספר האורחים.
הערב הוא ערב יום השואה, במלאת שישים וחמש שנים לסיום המלחמה. מחקרים מלומדים סוקרים את הגורמים, הסיבות, ההשפעות, התהליכים, התוצאות. ספרים וכתבות מנסים להגדיר, לפרט, לשמר את הזיכרון. ויכוחים קולניים על מושגים ועל מילים ממלאים את החלל התיקשורתי. מכחישי השואה רבים מתמיד, הניצולים מתמעטים והולכים. למי שנולד אחרי המלחמה, קשה לתפוס אסון נורא כל כך, מותם של שישה מיליונים, רבים כל כך מתוכם בני משפחות שלא נותר מהן איש, שכל בניהן נספו ואין אפילו מי שיזכור שם אחד.
ההתייחדות עם סיפורם של אדם אחד, של משפחה אחת, של עיר אחת – זו, בעיני, מלאכת הזיכרון.
לא יכולתי עוד להחזיר את המחשבה למקומה, עם מחשבות אחרות שאדם חושב בינו לבינו מדי פעם. בני משפחתו של אבי לא יכלו, אולי לא רצו, לשוב במחשבותיהם לשנים ההן. אספתי את מעט המסמכים שהיו אז ברשות המשפחה ויצאתי לחפש מידע נוסף. רשת האינטרנט הייתה כבר אז רבת אפשרויות, והפרטים נאספו אט-אט. פעם רשמתי בהגדרת החיפוש, בגרמנית: "אוסטריה, ליל-הבדולח". החיפוש ההוא הביא אותי אל אתר האינטרנט "פרעות נובמבר 1938".
אינסברוק היא עיר לא גדולה, ציורית ותוססת, בירתו של חבל טירול שבאוסטריה. בעיר בניינים ומבנים מרשימים, ארכיטקטורה מרתקת, מוזיאונים ומרכזי תרבות. היא משמשת מרכז פופולארי לספורט החורף, ובקיץ מארחת את "ימי המוזיקה העתיקה", פסטיבל בינלאומי ותיק ומוערך. הפרט האחרון מוכר לי, כמובן, היטב. רבים מהמוזיקאים, מורַי ב"סקולה קאנטורום באזיליינסיס" (בית הספר למוזיקה עתיקה בעיר באזל, שוויץ, בו למדתי באמצע שנות השמונים) השתתפו בו.
אתר האינטרנט אליו הגעתי מציע סיור בעיר, בשפה הגרמנית: Stadtrundfahrt ובשפה האנגלית: City Tour. הסיור לא כולל את שכיות החמדה המוכרות של העיר, לא את מסלולי הסקי, לא את תוכניות הקונצרטים או את רשימת בתי המלון והמסעדות. הסיור עובר בין כתובותיהם של אחדים מתושביה, ליתר דיוק – מי שהיו תושביה, בין בתי היהודים שחיו באינסברוק בשנת 1938, ומתאר בלשון סגפנית מי היו האנשים הללו, ומה אירע להם בליל הבדולח, הלילה שבין ה- 9 ל – 10 בנובמבר 1938.
הסיור "יוצא" מעמוד ובו פסיפס שלטי הבתים, כל אחד מהם מוליך אל תמונת ביתם ואל סיפורם של דיירי הבית. מי היו בני המשפחה, במה עסקו, מה תרמו לקהילה, כיצד הותקפו, מה אירע להם אחר כך, האם מצאו את מותם או ניצלו; ואם ניצלו, כיצד המשיכו בחייהם.
את האתר הקים מנפרד מילמן, פיזיותראפיסט אוסטרי, החי בעיר שנים רבות. יליד 1967, קתולי-רומי בחינוכו, נתקל מנפרד לראשונה – כפי שהוא מספר בעמוד המוקדש לתולדות האתר שהקים – בפרק הזה בתולדות העיר, כאשר קרא בספר "טירול והסיפוח" (1988). כשהיה תלמיד, הוא מציין, לא נכללה התקופה הזו בחומר הלימוד של שיעורי ההיסטוריה. בתים ושכונות שהכיר מקרוב נגלו לפתע באור אחר לעיניו. באותה שנה, 1998, חזה בהצגה "גטו" מאת יהושע סובול בתיאטרון המקומי. התעורר בו הרצון, הוא כותב, לצלם את בתי היהודים ולתאר קצרות את גורלם. האתר הועלה לרשת בשנת 2000.
תחילה הכיל האתר כתובות אחדות, תאור קצר של אירועי הלילה. עם הזמן נוצרו קשרים בינו לבין בני המשפחות עליהן כתב, ובעזרתם עלה בידו להרחיב את סיפוריהם, להוסיף את תמונותיהם. אחר-כך נוסף לאתר פרק המתאר את השתלשלות העניינים שהובילה לפרוץ הפרעות. מאוחר יותר החל מנפרד להתחקות אחר גורלותיהם של מבצעי הפרעות. הוא סקר את תולדות חייהם, בדק אם הובאו לדין, במה הואשמו ומה היה גזר דינם, מתי שוחררו וכיצד נמשכו חייהם. איש מהם, הוא מציין, לא הואשם ברצח.
באתר עמוד המוקדש לספרות אודות התקופה ואירועיה ולאתרים מעניינים וחשובים נוספים.
השנה ימלאו לאתר של מנפרד מילמן עשר שנים. מלבד העבודה שהשקיע במחקר, בכתיבה וביצירת האתר, מנפרד גם מממן אותו, ממשיך ומעדכן אותו וקורא את דברי המבקרים הרושמים בספר האורחים.
הערב הוא ערב יום השואה, במלאת שישים וחמש שנים לסיום המלחמה. מחקרים מלומדים סוקרים את הגורמים, הסיבות, ההשפעות, התהליכים, התוצאות. ספרים וכתבות מנסים להגדיר, לפרט, לשמר את הזיכרון. ויכוחים קולניים על מושגים ועל מילים ממלאים את החלל התיקשורתי. מכחישי השואה רבים מתמיד, הניצולים מתמעטים והולכים. למי שנולד אחרי המלחמה, קשה לתפוס אסון נורא כל כך, מותם של שישה מיליונים, רבים כל כך מתוכם בני משפחות שלא נותר מהן איש, שכל בניהן נספו ואין אפילו מי שיזכור שם אחד.
ההתייחדות עם סיפורם של אדם אחד, של משפחה אחת, של עיר אחת – זו, בעיני, מלאכת הזיכרון.
מבט אל אינסברוק משטחו של בית-הקברות היהודי העתיק. צילם, ממש אתמול, מנפרד מילמן. תודה!
יוכבד יקירתי, כתיבתך ממש נפלאה!
השבמחקזו הפעם הראשונה שנכנסתי לבלוג שלך (בכלל לא ידעתי עליו), שוטטתי וקראתי את כל החומר והתרשמתי יותר מהכל מיכולת ההתבטאות הנהדרת שלך.וכמובן גם מהתכנים...
המשיכי כך!
נשיקות מחברתך אראלה
הי יוכבד,
השבמחקנגעת לליבי בכתיבתך של ערב יום השואה. בשבילי זה יום מאד ריגשי למרות שגם במהלך השנה אני פוגשת לא אחת את השפעות החוויות הקשות שעברו הורי על החיים שלי כמובן. תודה שחלקת את שלך אורנה דון (קסלר)