מראה עיניים - צ'מבלו

הפקת הצליל בצ'מבלו נעשית באמצעות מנגנון פשוט: מפרט זעיר פורט על מיתר. הצליל המתקבל מזכיר את צליל הגיטרה או צליל הנבל.
אנסה להסביר.
לכל אחד ממיתרי הצ'מבלו יש מפרט משלו שקבוע בראשו של לוח עץ צר ודק, המשמש כמנוף. תנועת המנוף מביאה את המפרט אל המיתר ומאפשרת את הפריטה. פריטה על המיתר מניעה אותו וגורמת לו להפיק צליל, שמועבר אל לוח התהודה, ממלא את החלל ומגיע לאזנם של המאזינים.
בתמונה למעלה: מקלדת. הגילוף הסתיים והיא מוכנה ומונחת על גבי שולחן עבודה, לפני שתוכנס אל תיבת התהודה (גופו הגדול של הצ'מבלו). החלק שצבוע בשחור הוא אותו חלק שאפשר לראות כשמסתכלים על המקלדת. המשכם של הקלידים (הגדול פי שלושה מן החלק הגלוי) מתחבא בתוך תיבת התהודה. הקלידים מסודרים בשכנות זה לזה וכל אחד מהם קבוע למקומו לרוחב תיבת התהודה. כל קליד "יושב" על ציר שעולה מרצפת תיבת התהודה. הציר הקטן, הממוקם כמעט באמצע אורכו של הקליד, מאפשר לקליד (המאוזן, בדרך כלל) לנוע בתנועת נדנדה. כאשר אצבע מנגנת על הקליד, קצהו הקרוב לגופו של המנגן יורד למטה, והקצה הרחוק – עולה למעלה. כאשר המנגן מניח לקליד, הקצה שירד לפני רגע חוזר למעלה, למקומו, וקצה הרחוק – יורד חזרה למקומו. בנגינה, גורמות אצבעותיו של המנגן לקצה הגלוי לעין של הקלידים לנוע כלפי מטה, וכמו בתנועת הנדנדה בגן השעשועים – הקצה הרחוק של הקליד, החבוי בתוך תיבת התהודה, נע כלפי מעלה. התנועה כלפי מעלה דוחפת את לוח-העץ ואת המפרט שבראשו (שאורכו כאורכה של ציפורן הזרת של אדם מבוגר, ועובייה – כעוביו של מילוי העופרת שבעיפרון...) להגיע אל המיתר ולפרוט עליו. כך נוצר הצליל של הצ'מבלו. הצליל יהדהד עד שאצבעותיו של המנגן יניחו למקלדת, הקליד ישוב למצבו הרגיל, המאוזן, המנוף יירד ויחזור למקומו - ובדרכו יעצור את תנועת המיתר בעזרת פיסת צמר או לבד הקבועה בראשו. או אולי, הצליל יהדהד עד שהמיתר יעמוד מתנועתו...
המלומד הפלמי בן המאה החמש-עשרה ארנולט פון צְווֹלֵה (רופא, אסטרונום ואסטרולוג, ונגן-עוגב) פרסם בשנת 1440 מסה בנושאים טכניים שונים ובה פרק שנושאו – כלי נגינה. שם מופיע שרטוט ראשון של הצ'מבלו, במבט מלמעלה.

את התמונות צילמתי במהלך עבודתי על הצ'מבלו בסטודיו של ריינהרד פון נאגל, בפריז.