לא, הוא איננו מבקר מוזיקה בעצמו, אלא קברטיסט, פסנתרן מעולה, מלחין וסטיריקאן. קרייזלר נולד בוינה, 1922, ונמלט ממנה עם הוריו לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה, ב - 1938. ב - 1943 הצליחה המשפחה להגיע לארה"ב. קרייזלר ניסה את מזלו בהוליווד ורשם הצלחות לא מעטות בסצינת הקולנוע, לרבות שיתוף פעולה עם צ'רלי צ'פלין, אך נאלץ להופיע (ואולי העדיף לא לוותר על כך) בבָרים, כשהוא שר שירים עוקצניים שחיבר והלחין בעצמו. חברות התקליטים דחו את יצירתו, בטענה שהיא "לא-אמריקנית", ובשנת 1955 שב קרייזלר לאירופה. הוא חי בוינה, מינכן, ברלין, זלצבורג, באזל - וכיום מתגורר עם אשתו בזלצבורג, עדיין פעיל: כותב, מפרסם, מנהל אתר-אינטרנט... לשיא הצלחתו זכה אמנם בשנות החמישם והשישים, אבל גם לאחר מכן עוד הייתה יצירתו רלבנטית, כפי שהיא היום.
אני אוהבת מאד-מאד את שיריו, את נגינת הפסנתר הוירטואוזית שלו, את שליטתו הפנטסטית בשפה הגרמנית שמאפשרת לו גוונים רבים של הבעה ומשחקי-מילים משעשעים, את המבטא הווינאי שהוא מרבה להשתמש בו, את עוקצנותו ואת הביקורת המדוייקת - והרלבנטית - שהוא משמיע.
יצירה גאונית, לטעמי, היא שירו של המבקר המוזיקלי.
זהו קטע ארוך למדי, אורכו - למעלה משבע דקות.
המון יצירות מרכיבות את החיבור המוזיקלי הזה, ציטוטים ורמזים, והכל בנגינה מבריקה ותוך שהמוזיקה משרתת היטב את הטקטס. הנה תרגום שהכנתי. לצערי, הוא לא משמר את משחקי המילים ולא את החריזה...
"כל עיתון מגיע לתפוצה גדולה יותר,
בעזרת המבקר המוזיקלי.
וכך - גם לי יש הכבוד לעשות קריירה
כמבקר מוזיקלי.
אין לי שום מושג מהי מוזיקה,
כי אני רוקח במקצועי,
אבל אני יודע טוב מאד מהי ביקורת:
ככל שזה רע יותר - שמחים יותר האנשים!
זה שייך לחובותי - כמבקר מוזיקלי
לחרב את היפה.
אם אמצא משהו יפה -
אהיה מוכרח לבטל אותו - כמבקר מוזיקלי.
אף מוזיקאי לא יכול להיות יותר חכם ממני,
כי אני הרי לא מבין מה הוא עושה,
'פני זה אני אומר על כל מלחין:
רק אחרי שהוא מת - הוא טוב.
כן! סופסוף יש לי ג'וב,
והעיתון משלם לי בעין יפה,
אנ' יושב במקום הראשון
והזמרים רואים ת'פרצוף שלי
הורטנק ומוריץ בלאכר
מפחדים מהצחוק הלעגני שלי
ד'אינדי עם סטרווינסקי וגם ווארזה
הם טובים - אבל אני יותר!
כן, יכולתי להיות מרוצה,
הגורל הרעיף עלי רק טוב
אבל, משהו משגע אותי,
אני שם לב לכך, בכל קונצרט.
אני רואה שהקהל נמס כמו שעווה
כשהמוזיקה נוגעת בכל החושים,
אני רואה, איך תוך כדי הקשבה,
לכמה גברים נוטפת דמעה על משקפיהם.
רק בשבילי, ההאזנה היא חסרת-טעם,
כי אני לא-מוזיקלי...
אני רואה, איך עלמה עדינה,
תופסת בחזקה את היד של החבר שלה,
איך סבתאל'ה רועדת,
מורידה שת השרשרת מצוארה,
שלא תחנק למות מרב התרגשות...
רק אני יושב ואפילו לא מקשיב.
כי אני לא-מוזיקלי!
לחג-המולד נותנים לי במתנה תקליטים.
אני צריך עניבות, ונעליים חדשות!
כשאני בא לביקור -
משמיעים תקליטים..
ואני יושב בצד ולא מקשיב.
אבל אחרים מקשיבים, וקסם המוזיקה
פועל על כל העולם.
המוזיקה מרגשת את כולם,
הרעים הופכים טובים
והחולים - בריאים
במיוחד אצל מוצארט ובאך...
ורק אני יושב, ומגרד לי בשקט ת'סנטר
כי אני לא מוזיקלי!
כילד למדתי באמת פסנתר...
והתאמנתי יפה-יפה בבית,
אבל לא הצלחתי לעבור יצירות מסויימות...
אחר כך למדתי כינור,
והתאמנתי יפה-יפה והרבה,
ואז נפטר המורה שלי,
והוריש לי את כל כספו,
בתנאי שלא אנגן לעולם.
אבל הייתי מוכרח לעשות משהו,
וככה נסיתי להיות סופר,
ומו"ל אחד, לחש לי באוזן כשבאתי אליו:
"בבקשה אל תכתוב ספר על שוברט"..
שמח הלכתי הביתה,
התיישבתי וכתבתי:
"שוברט היה מהפכן,
מלחין גדול
לא היה לו אפ'פם כסף
ז'תומרת הוא היה מפסידן
הוא כתב כמה צלילים,
גם כמה בטח נורא יפים,
בשבילי זה די חָיַיתי,
כי אני לא מוזיקלי!
אם זה שוברט או צ'ייקובסקי'
ברהמס, ליסט או דניאפרופטרובסקי,
אם זו סימפוניה או פתיחה,
רוק נ'רול או הוואלק'ורה,
חליל הקסם או הכלה המכורה,
בשבילי זה הכל - רעש!
הספר היה מייד רב-מכר,
והרבה אנשים אמרו:
"גאוני!
עצום!
אתה חייב להיות מבקר!"
אמרתי - כן!
וכך היה!
אני הולך לקונצרט ולאופרה
ואני שומע שם את השטויות,
אנשים אוהבים את זה, ואני מגיע למסקנה
שאולי יש במוזיקה, בכל זאת, משהו...
אבל מה זה, המשהו,אנ'לא תופס,
כי אני לא-מוזיקלי!
העוגב מצלצל ומקהלת הנערים שרה,
והקונטרפונקט מתפתח,
התוף מתנפץ, המנצח רועד,
וככל הנראה הכינורות מתייפחים...
בסוף ישנן מחיאות כפיים רועמות,
ורק אני האיש היחיד באולם...
שאיננו מוזיקלי!
כל עיתון מגיע לתפוצה גדולה יותר,
בעזרת המבקר המוזיקלי.
וכך גם לי יש הכבוד, לעשות קריירה
כמבקר מוזיקלי.
סחטתי, בפיקחות, את המשרה הזאת,
אני לא שונא שום דבר כמו שאני שונא מוזיקה,
ומפני שהמוזיקה לא אומרת לי כלום,
אני מחזיר למוזיקאים - כגמולם!
הא! חכו-חכו, אתם תשלמו,
תכרעו ברך לרגלי למבקר המוזיקלי.
אני עיקבי, בזה שאני לא מכיר שום כשרון!
ומשום שאני יודע שאינני יכול כלום,
אני לא נותן לאפ'חָד להצליח.
והעורך מעריך מאד את דעתי השלילית,
כשהקהל קורא: "בראבו!".
לא יעזור לכם כלום, כי אני כאן,
והקולגות מברכים אותי...
כי לכל מוזיקאי זה מאד נעים,
כשמדברים רעות על מישהו אחר...
תחי המוזיקה!"
בהחלט. תחי המוזיקה.
יוכבד יקירה,
השבמחקהקטע הזה פשוט גדול.
אין לי הערכה לגבי דיוקו של התרגום אבל אפילו כך, כמו שהחיבור הזה מופיע בהעברתך לעברית, הוא חזק ומביע יפה ובחכמה דברים שידועים גם לנו על טיבם של מבקרים.
כל הכבוד לך על העלאת החומרים המצוינים בבלוג שלך ועל הזמן שבודאי השקעת בהפיכתם קריאים גם עבורנו.
באהבה והערכה רבה,
חברתך אראלה
נ.ב. האם כבר ראית את ספרי?
יוכבד יקריתי,
השבמחקזה מקסים. תודה מאוד אהבתי!!
לדעתי, יש לפרסם זאת בכל קונצרט.
אולי כך יותר אנשים יקבלו בטחון על החלטותיהם
לאיזה קונצרט להגיע וכך לא ייצטרכו
חיזוקים ביום למחרת.
בברכת חג שבועות שמח,
אביגיל
הוא קברטיסט יוצא מן הכלל ואני מכיר את מרבית שיריו בע״פ… להורי היו תקליטים שלו והיה מקובל להאזין לשיריו בין היקים של הכרמל של פעם… מישהו שהיה נוסע לחו״ל היה מביא תקליט חדש - ואז כולם היו מתאספים לשמוע מה התחדש… אני הכי אוהב את השיר על רוצח הנשים - בידלה בו - המתאר גבר שרוצח את כל הנשים שהוא מתאהב בהן, כל אחת בדרך אחרת… גם השיר על הרעלת היונים בפארק הוא מצויין וגם השיר על שתי הזקנות שרוקדות טנגו…
השבמחקאגב, לפני כשנתיים היה מופע ביפו שמבוסס על שיריו:
Blau Heute Abend Lola
תודה! שמחתי. חבל שלא שמתי לב למופע.... אולי יחזירו אותו לבמה. שנה טובה!
מחק