תוכניות קונצרטים מורכבות ממחשבות ומרעיונות מוזיקליים ואחרים, מסגנונות שונים של הלחנה, מיצירות שונות, מצירופים שונים של כלי נגינה ומצלולים מגוונים, אבל גם – מתקלות קטנות או גדולות, טעויות וביש-מזל. כל מוזיקאי שמופיע על במות יכול להיזכר בחוויות הפחות נעימות שעברו עליו, ואולם רובנו – נעדיף שלא לחשוב עליהן. מביך.
הפסנתרן הדני-אמריקני ויקטור בורגה דווקא חשב על התקלות שאמנים נתקלים בהן וזכר אותן היטב. הוא אפילו השתמש בהן כחומר גלם ליצירתו: "סטנד-אפ" פסנתרני-מוזיקלי. בורגה "טיפל" בקומפוזיציה המודרנית שנדמתה לו כאקראית, במערכת היחסים של הסולן עם התזמורת, בתדמית זמר-האופרה ובנושאים רבים קטנים-גדולים נוספים.
ויקטור בורגה נולד בדנמרק בשנת 1909, בן לזוג מוזיקאים יהודים. כישרונו כפסנתרן בלט כבר בילדותו והוא הוכתר כילד – פלא. שנים אחדות הופיע כפסנתרן קונצרטים, אך בשנת 1933 החל לשלב בהופעותיו קטעי "סטנד אפ" מוזיקלי – בסגנון ייחודי. עם עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה הפך בורגה את התופעה הפוליטית החדשה לנושא בהופעותיו. בזמן פלישת הנאצים לדנמרק שהה, למזלו, בסיור קונצרטים בשבדיה, משם נמלט לפינלנד וממנה – באוניה האחרונה שהורשתה לצאת – לארה"ב. כפליטים רבים אחרים הגיע לאמריקה כשרק בגדיו לעורו, כל רכושו אז הסתכם ב - 20 דולרים. בורגה השתלב ב"עולם החדש" עד מהרה: למד אנגלית, התאים את הופעותיו לשפה ולקהל ונקלט בעולם האמנות והבידור האמריקאי – תחילה, באמצעות הרדיו, ועם הזמן גם בשידורי טלביזיה, בקולנוע ובהופעות על במות שונות, כסולן, כמנצח על הטובות שבתזמורות העולם. יחד עם פעילותו המוזיקלית עסק בצדקה, הקים קרן תרומות ופעל באמצעותה בארצות סקנדינביה, על מנת לציין כך את הערכתו לפועלן למען היהודים, בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בורגה נפטר בשנת 2000, בגיל התשעים ואחת. הוא לא הפסיק להופיע לפני קהל ונפטר בשנתו, יום לאחר ששב מעוד אחד משישים הקונצרטים שנתן בשנת חייו האחרונה.
לאחד מספריו העניק בורגה את הכותרת: "החיוך הוא המרחק הקצר ביותר בין בני אדם". החיוך והצחוק היו לו חשובים, מאד חשובים. והוא דיבר על כך - ברצינות רבה.
הנה קטע מקונצרט בנגינת ויקטור בורגה– מוקדש לאותו אדם אמיץ, שקם מן הקהל ומתגייס, בהתראה קצרה, לבקשת הפסנתרן הוירטואוז, הלא הוא "המדפדף".
מקסים
השבמחק