בדיוק באמצע חודש אוגוסט חוגגת בריסל
פסטיבל קיץ. פסטיבל צבעוני, מלא דמיון, רעשני ועמוס מבקרים. אחת לשנתיים מציעה העיר למבקריה הרבים את מראהו של השטיח הססגוני של פרחים, רובם פרחים האופייניים לבלגיה, על שטחה של ככר העיר כולה (כמעט). בד בבד עמוסים הדוכנים בשווקים בכל מיני פירות, תותים, פטל, אוכמניות, דומדמניות; המסעדות מלאות סועדים מכל העולם וחנויות פתוחות עד אישון לילה, כשהעסקים עולים ופורחים גם הם. פנסי הרחוב מאירים ועמודי הפרחים ברחוב משפיעים צבעוניות כמעט לא מציאותית. שקיעת שמש ארוכה וקרני אור אחרונות שנעלמות רק כשכבר מתחלפת יממה אחת ביממה אחרת – מוסיפים נופך "רנה מגריט"י למחזה הזה. בקיץ 2010 התרחשו שני האירועים באותם ימים ממש, ומבלי להתכוון לכך – גם אנחנו היינו שם.
הפסטיבל הציע אירועים רבים ובין השאר, בסמוך למתחם מרתון - מופעי - מוזיקת - הרוק הקולניים ועל הדרך הראשית המוליכה אליהם, "פיזרו" בכיכר גם כמה פסנתרים, שידעו ימים יפים מאלו. כאילו ביקש מישהו מרעיונאי-הפסטיבל לומר: "באתם? בבקשה, נגנו". העוברים והשבים ניסו מדי פעם לחלץ מן המקלדת אקורד – שצלצל צורם ומשוחרר מדי - ומיד המשיכו הלאה בדרכם.
כשיש כל כך הרבה אנרגיה באוויר, קשה (אולי) למצוא עניין במשהו אינטימי, כמו נגינה.. בנייני הארט-נובו הרבים שלאורך הרחובות המרכזיים הוארו, וביניהם היה גם בניין מוזיאון כלי הנגינה של בריסל, ה – MIM. בתאורה החגיגית, ועל רקע השמיים הבלגיים הבהירים עדיין, אפשר היה לראות את עיטורי המתכת היפים שלו. כשירדה החשיכה, חזרנו אל הפרחים בכיכר. המסגרת הכהה הדגישה גוונים אחרים, שלא באו לביטוי קודם, באור יום. המציאות נדיבה, אומרת ס', מורתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה