בברוג', עיר יפה במערב בלגיה, לא רחוק מחופו של האוקיאנוס האטלנטי, מתקיים כבר ארבעה עשורים, בקירוב, פסטיבל בינלאומי של מוזיקה עתיקה. כל מהדורה שלו – מוקדשת לנושא אחר. השנה, הושם הדגש על כלי-מקלדת היסטוריים. תערוכה של בוני כלי-מקלדת מכל רחבי העולם הייתה אחד מנושאי הפסטיבל, יחד עם סדרת קונצרטים ותחרות נגינה לנגנים צעירים.
בתערוכה אפשר היה לפגוש כלי-מקלדת רבים ושונים: צ'מבלי, ספינט ווירג'ינל מסוגים שונים, טיפוסי קלאוויקורד ופסנתר שונים. יחד איתם הוצגו אבזרים נלווים, פתרונות שונים לבעיות מחיי היום-יום של נגני כלי-המקלדת, ספריות תווים ותקליטורים. יתרון נוסף שהציעה התערוכה הוא האפשרות לפגוש את בוני כלי-הנגינה ולשמוע מפיהם על עבודתם.
נוהגים לסמן את תאריך תחייתו של הצ'מבלו ההיסטורי (להבדיל מהצ'מבלו המודרני, כמו זה שנבנה, לדוגמא, בהזמנתה ועל פי הנחייתה של לנדובסקה, בשלהי המאה התשע-עשרה ועל סף המאה העשרים) בשנות החמישים והשישים. בשנות השבעים ואפילו בשנות השמונים היה "צ'מבלו" כלי מקלדת, שצליליו הופקו על ידי מפרטים, והוא נבנה, לרוב, על פי מודל צרפתי שהיה מקובל בשליש הראשון של המאה שמונה עשרה. במהלך השנים שחלפו, הוסיפו בוני כלי-מקלדת היסטוריים לחקור ולתעד כלי-מקלדת רבים ואחר כך – בנו אותם. לאחרונה, מוצעים לקהל גם כלי-מקלדת חדשים, המבוססים על מודל היסטורי מתועד שעבר פיתוח נוסף, מודרני. כל כלי-הנגינה שהוצגו היו משובחים, ורמת הבניה והגימור היו גבוהות מאד. היום נהנים המוזיקאים ממגוון עצום של כלי-מקלדת ועושר של סוגי צליל, מגע, היקף מקלדת, אפשרויות רגיסטרציה (צבע-צליל), מראה וקישוט…. כנגנית נזדמן לי לא פעם להתאים את כלי הנגינה לתוכנית הקונצרט, וליהנות כך ממבט מעמיק יותר להיבטים רבים של המוזיקה שנכתבה לפני מאות בשנים. אולמות התצוגה בברוג' היו בשבילי כמו חנות צעצועים ענקית לילד בן חמש…
אוסף כלי-מקלדת מרשים ויפה הציגה
מרטין ארגלי, שהסטודיו שלה ממוקם בדרום צרפת. לי הייתה זו הפעם הראשונה לפגוש באשה – בתחום שבו למין החזק יש שליטה כמעט מוחלטת. מרטין החלה לבנות כלי-מקלדת ב 1980, היא חקרה ובנתה מודלים רבים לאורך השנים, והתעמקה גם בצד האסתטי של בניית כלי הנגינה. את כלי המקלדת שלה מעטרים ציורים "קלאסיים" כמו גם עיטורים מודרניים, המבטאים את רעיונותיה שלה.
אנדרו דוראנד ואחיו רוברט הם בוני כלי-מקלדת ומשפצים (רסטוראטורים), בעלי ה"
סטודיו חדר-המוזיקה", בסארי, בריטניה. אנדריו הביא איתו כמה וכמה כלי-מקלדת ובהם קלאוויקורד שנבנה על ידי רוברט גובל (1903 – 1991), מראשוני בוני כלי-המקלדת ומייסדה של שושלת של בוני כלי-נגינה שקיימת עד היום. הכלי נוצר בשנת 1937, והוא מצלצל – לאחר שטופל על ידי אנדריו, ולהפתעתי הרבה – פשוט נהדר.
באתר הבית של הסטודיו קיים
תיאור מעניין של שיפוץ צ'מבלו אנגלי, שנבנה על ידי קירקמן בשנת 1775 ועבר הרחבה ושידרוג בשנת 1929, במטרה להוסיף לו מקלדת שניה ורגיסטר נוסף. שינויים אלו השפיעו עליו לרעה, בין היתר – נסדק קשות לוח התהודה שלו ובהמשך גם תוקן באופן בלתי הולם. המודרנה לא תמיד משפיעה לטובה..
"עסק משפחתי" נוסף הוא הסטודיו של
סטין דקונינק הבלגי. אחיו הוא נגן ומנצח, ושיתוף הפעולה ביניהם הביא את סטין למצוא פתרון נאה לפירוק והרכבה נוחים של רגלי-הצ'מבלו, רגליםם עבות וכבדות בטיפוס צ'מבלו פלמי (דולקן) כבד במיוחד.
התערוכה העשירה הייתה קולנית מאד. מטבע הדברים, רצה כל מבקר להתוודע לכלי-הנגינה הרבים. ילדים ומבוגרים ניגנו וניגנו... החלל הגבוה והאקוסטיקה המעולה נתנו לצלילים תמיכה רבה, אופטימלית. צריך היה לצאת אל הרחוב כדי לשאוף אויר ולנשום שקט...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה