בחלקה הוותיק של רעננה, ברחוב רמב"ם הירוק מרוב עצים והמוצל, נמצאת חנות הספרים "דינה בוק שופ". אנשי רעננה הגיעו
אליה, במשך השנים, למצוא ספרי קריאה משומשים במגוון רחב של שפות, ובעיקר על מנת
לרכוש ספרי לימוד "יד שנייה" לתלמידי בתי-הספר, שסייעו להקטין את ההוצאה
המשפחתית העצומה. את החנות הקימה דינה, בחלל קטן
של חנות במידת החנויות-של-פעם. בעונת "תחילת שנת הלימודים" היה מאד עמוס
בחנות, כשדינה ואיתה תלמידי הכתות הגבוהות שעבדו שם, דאגו לצייד את התלמידים על פי
רשימות הספרים המגוונות של בתי הספר.
את דינה החליפה לפני שנים אחדות מיכל
בר, והחנות הקטנה שינתה את פניה.
מיכל בר
עמוסת ספרים מרצפה ועד תקרה ועל פני כל כתליה (כי
למרבה הפלא – היו בחנות יותר מארבעה קירות – ) הוסיפה החנות על המבחר שבה והציעה
גם תערוכות – מִינִי. היו בהן עבודות של יוצרים מקומיים, שנתלו על רצועות - קיר אחדות,
ברום החלל, מעל ראשי הכונניות הגבוהות, העמוסות. ערבי קריאה, ערבי כתיבה מונחית,
הרצאות שונות, שצריך היה להקפיד ולהירשם אליהן מייד, מפאת המקום הקטן... ולבסוף –
חפצי חן מיוחדים, נדירים, שהובאו לחנות על ידי בעליהם או בני המשפחה, אפילו תווים
יכולתי למצוא שם, מעזבונו של אחד ממורי באקדמיה למוזיקה, ת"א.
ביקרתי בחנות הרבה. אני אוהבת
ספרים ואוהבת ספריות. אוהבת לקרוא קריאה אקלקטית, קופצנית, מספר אחד לאחר. אוהבת
את הדפדוף בספר, את האפשרות לקחת אותו אתי לכל מקום, או לכתוב משהו בפינת עמוד,
שלא אשכח. סקרנית לדעת מתי יצא לאור, ואילו ספרים יצאו לאות איתו, ומה נכתב אז, ואם
יש בספר הקדשה – אוהבת לדמיין, באילו נסיבות נכתבה...
מצאתי שם אוצרות רבים, ספרים
לספרייה הביתית וספרים שנתתי לאהובים עלי במתנה, גם כאלו שלקחתי אתי לחו"ל,
עבור חברים ושותפים לעבודה (למשל, ספר אודות מארק שאגאל: שיחות על החיים ועל
עבודותיו). מעולם לא יצאתי בידיים ריקות מן החנות הקטנה, ותמיד שימח אותי לראות,
מחלון המכונית, את ארגזי המתכת הגדולים, הפתוחים לרווחה, התלויים על הקיר הפונה אל
הרחוב, משני צידי הפתח. כל טוב של ממש.
דף ה"פייס בוק" של החנות סיפר על היומיום בחנות: על ספרים שהגיעו לחנות, על מי שרכש אותם, מבובות דאגה קטנטנות מגואטמלה ועד כוסות קריסטל למכירה, היו בו תמונות
ממפגשים, הודעות על רבי שיח על ספרים ועל דברים אחרים.
החנות המקסימה עומדת להיסגר בימים
אלו. התחרות הקשה מצד רשתות הספרים החזקות והדורסניות, בצד ההחלטה העירונית לרכז
את רכישות ספרי הלימודים על מנת להוזיל את עלויותיהן למשפחות התלמידים, והיות
התחום ממילא דל-ברווחים, כל אלו עשו את שלהם.
חבל. יחסרו לי החנות הקטנה, החיוך
של מיכל, היופי הזה שבצמצום, אוצר הזיכרונות שמאופסן שם.
ואולי יחליט מישהו שאי אפשר לתת לה להיעלם, גם אם הוצאותיה יעלו על הכנסותיה, אולי עוד יתרחש איזה
שהוא נס?...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה