פסנתרנות אחרת. ולנטינה ליסיצה

לפני כשנתיים השתוללה מעל החוף המזרחי של ארה"ב סופת ההוריקאן איירין. הפסנתרנית ולנטינה ליסיצה העלתה לערוץ היוטיוב שלה סרט בן כרבע שעה. היא קראה לו: "להתאמן בצפון קרוליינה, בזמן ההוריקן איירין". הסרט והטקסט שצמוד אליו הם דוגמא נהדרת לאמנות של פסנתרנית יוצאת דופן. ליסיצה היא קודם כל נגנית פסנתר מעולה, מוזיקאית מעניינת. יש לה תיבת כלים מלאה כל טוב: דמיון, העזה , טכניקה יוצאת דופן שמאפשרת הכל, אהבה גדולה למוזיקה ומוזיקליות אין סופית, ידע רב והבנה עמוקה, יכולת ביטוי מרשימה, אישיות חמה וכובשת. ויותר מזה. ולנטינה ליסיצה הצליחה להתגבר על התבניות המסורתיות של עולם הסולנות הפסנתרנית, ממנו נדחקה לשוליים של הזרם המרכזי (והפחות מעניין) מחמת "גילה המתקדם". היא יצרה משהו חדש, מרתק, מרענן ומקסים, כנגד כל הסיכויים.

ליסיצה נולדה בקייב, בשנת 1969. את לימודי הפסנתר החלה בגיל שלוש, כשהיא נהנית ממסגרות חינוכיות מעולות ומורים מצוינים. בתחילת שנות התשעים זכתה – עם בן זוגה, אלכסיי קוזנצוף – בפרס ראשון בתחרות יוקרתית 

לדואו פסנתרים  (The Murray Dranoff Two Piano Competition) . בני הזוג קבעו מושבם בארה"ב. שם, במשך כחמש עשרה שנים, מיוצגת על ידי סוכן - כמקובל, הופיעה ליסיצה בקונצרטים, כפסנתרנית סולנית ובדואו פסנתר כינור, עם כנרת אמריקאית. בתחילה, הייתה עסוקה. עם הזמן פחתו ההזמנות. ליסיצה הייתה ל"עוד פסנתרנית רוסייה בלונדינית", במילותיה שלה. פסנתרנית, אחת מרבות.

ואז, היא מספרת בראיון מרתק שערכה איתה העיתונאית סופי ווילסון עבור ה"טלגרף", מצאה את עצמה, לאחר שהסוכן שלה נפטר, מובטלת לגמרי מעבודה והופעות קונצרטים, מבלה את זמנה בבית, עם תינוקה. סמוך לחג המולד 2007 ענתה על מודעת "דרושים" שפרסם בית אבות סמוך, במטרה למצוא פסנתרן. היא איחרה את המועד – המשרה כבר הייתה תפוסה. המצב לא יכול היה להיות גרוע יותר, מבחינתה.

השינוי הגיע לאחר קריאה פרועה ברשת האינטרנט, ומחשבה על "שיווק". תחילה, הקליטה ליסיצה סרטון בנגינתה ובו אטיוד, "כיפה" אדומה", מאת המלחין סרגיי רחמנינוף. הסרטון הועלה ל"יוטיוב", והגולשים החלו לשים אליו לב. אחר כך הקליטה את כל עשרים וארבעת האטיודים של שופן, לתקליטור - סרט (בהפקה פרטית) שהוצע למכירה באתר "אמזון". המכירה הייתה איטית להפליא, אבל הסרט הועתק והועלה פתאום באופן פיראטי ל"יוטיוב". כעסם הרב של בני הזוג, שהשקיעו את כל חסכונותיהם בהפקת הסרט, התחלף לבסוף בהחלטה להעלות עוד ועוד חומרים מוזיקליים ל"יוטיוב", לצפייה חינמית.

היום, כחמש שנים לאחר שהחלה בכך, ערוץ ה"יוטיוב" של ולנטינה ליסיצה, מכיל כ - 240 סרטים מצויינים של מוזיקה לפסנתר. היא מלווה את קטעי הנגינה שלה במאמרים, ואפילו מגיבה לתגובות ששולחים הצופים והמאזינים. משאלות פשוטות של – "איפה ומתי יערך הקונצרט הבא שלך באיזור שלי", ועד לשאלות של "איך אפשר לנגן כל כך מהר את הקטע הזה".... והכל, מתוך כבוד והערכה לכל כותב. הכתיבה שלה מקסימה. היא ישירה, עניינית, לא פשטנית ולא מתחנחנת. היא כותבת על המלחינים, על היצירות, על חוויותיה האישיות ומוסיפה אנקדוטות מחיי פסנתרנית עסוקה, באנגלית מצויינת, עם הומור. מספר ההאזנות לקטעים שהעלתה עבר כבר את הששה מליון, וממשיך לגדול. היא מופיעה כעת בכל מקום בעולם. את תכניות הרסיטל קובע קהל רוכשי הכרטיסים – שמוזמן לשלוח אליה את העדפותיו עד לרגע האחרון ממש. 

"גיליתי" אותה תוך כדי חיפוש מוזיקה של שוברט. תחילה היו אלו ארבעת האימפרומטיו, אופוס 142, אחר כך עיבודי ליסט לשירים של שוברט, שוסטקוביץ', ועוד, ועוד, שעות של נגינה נהדרת, ממיטב הרפרטואר הפסנתרני הרומנטי, בעיקר. קטעי קונצרט, הקלטות של תהליך עבודה. הכל. המוזיקה של רחמנינוף מעולם לא נשמעה יפה כל כך, כמו שולנטינה ליסיצה מנגנת אותה. איזה מזל, שלא התייאשה.