יצירתו של
פרנסואה קופרן "קונצרט אינסטרומנטלי לכבוד העלאתו של מסייה לולי הבלתי נשכח לדרגת
אל" ראתה אור בדפוס בשנת 1725. זוהי
טריו סונטה ובה שני תפקידים לשני כלי נגינה מלודיים ושני תפקידים נוספים – לכלי קשת
נמוך ולבאס מסופרר, הרכב זהה להרכב היצירה שבמרכז התקליטור שלנו "האומות".
יצירה זו היא גם המקור החשוב ביותר, העדות המובהקת לקיומה של פרקטיקה מעניינת
במוזיקה הקאמרית: האפשרות לבצע מוזיקה קאמרית – בשני צ'מבלי. את ההקדמה ליצירה זו
כתב המלחין, וממנה עולה שהוא עצמו ניגן אותה בצ'מבלו, בדואו עם נגן צ'מבלו נוסף.
וכך כתב, בתרגום חופשי מצרפתית:
"את
הטריו הזה, כמו גם את ה"קונצרט האינסטרומנטלי לכבוד העלאתו של מסייה קורלי לדרגת
אל", וספר של טריו סונטות נוספות, שאני מקווה להוציא לאור בחודש יולי הקרוב,
אפשר לנגן בשני צ'מבלי, כמו גם בכל כלי הנגינה האחרים. אני מנגן אותם כך עם בני
משפחתי ועם תלמידיי, וזה מוצלח מאד; בנגינת הקול המלודי האחד עם הבאס האחד -
בצ'מבלו אחד, ו(בנגינת) הקול המלודי השני עם אותו קו הבאס, באוניסון (unison, מונח שמשמעותו נגינת אותה מנגינה על ידי שני כלי
נגינה או יותר, בו זמנית), בצ'מבלו השני".
קופרן מפתיע
בהתייחסות אישית, ואומר: "נכון, שיש צורך בשני העתקי התווים במקום אחד ובשני
צ'מבלי, אבל אני מוצא שקָל יותר לשני נגנים להתאים נגינתם, מאשר לארבעה
מוזיקאים". הצד הפרקטי חשוב לקופרן, שמכיר היטב את קהל הלקוחות ואת האמצעים
העומדים לרשותם: "גם שני ספינטים (ספינט, ל'אפינֵט - spinet, l'epinette) יתאימו לכך (למרות צלילם הצנוע)".
ומשלים קופרן
את התייחסותו לביצוע בשני צ'מבלי, בהערה אחת, מעניינת במיוחד: "הדבר היחיד שיש צורך לשים אליו לב
הוא אורכם של התווים – מפני הקישוטים שצריכים למלא אותם. כלי קשת יכולים להחזיק
צליל ארוך אך הצ'מבלו אינו יכול לעשות זאת, ולכן צריך להאריך בנגינת הקישוטים
השונים. במקרה זה, תהייה התוצאה נעימה לא פחות, ובמיוחד מפני שהצ'מבלו יש לו
(צליל) מבריק ובהיר, שקשה למצוא בכלי
נגינה אחרים". לרעיון המוזיקלי צורות ביטוי רבות אפשריות, אומר קופרן, ומבטא
בכך מחשבה כמעט מהפכנית למי שעסק ב"ביצוע ההיסטורי" ורגיל לתפיסה
המקובלת, השואפת אל "אופן-הביצוע הנכון, המדוייק".
אפשר למצוא
אצל קופרן הערות דומות, ביחס ליצירות נוספות שלו. כך למשל הוא כותב בהערת שוליים ל"יולי" – La Julliet מתוך הסוויטה הארבע עשרה לצ'מבלו: "אפשר
לנגן את הקטע הזה בכלי נגינה שונים, אבל גם בשני צ'מבלי או שני ספינט הנושא – עם
הבאס – בכלי אחד, והנושא השני ( - contre-partie ) – עם הבס, בכלי
השני. הדבר נכון לכל יצירה הבנויה בצורת טריו".
מפתיע לגלות
שהספינט, בן משפחתו הקרוב של הצ'מבלו, היה נפוץ מאד גם בפריז. הוא כלי בעל צליל
עדין, בעל מערכת מיתרים אחת בלבד, המתוחה בזווית של שלושים מעלות בקירוב, לרוחב
המקלדת. מגנון הפקת הצליל שלו – זהה לזה של הצ'מבלו, הצליל מתקבל בפריטה. בצרפתית נקרא
הכלי לעיתים קרובות "כנפי-זבוב"... והדמיון בין כלי הנגינה, כשהמכסה שלו פתוח, למעופף הזמזמן - ברור. לא פשוט לבנות ספינט
מוצלח, ומעטים הם בוני כלי-המקלדת ההיסטוריים שטורחים בבנייתו. מאלו, אוכל להמליץ
על שניים, שמעבודותיהם בשנים האחרונות ראיתי, שמעתי ו... ניגנתי. האחד הוא מרק דוקורנה,
שלו סטודיו גדול ומרהיב ליד פריז, והשניה היא מרטין ארגליי, שהסטודיו
שלה נמצא בעיר מונפלייה שבדרום צרפת. מחירו של ספינט – למתעניינים – הוא, לרוב,
מחצית ממחירו של צ'מבלו!...
(כבל החשמל שייך למנורת הקריאה, כמובן..)
האוסף
"האומות" ראה אור בדפוס בשנת 1726. הגרסה המודפסת כללה ארבעה תפקידים
ללא הנחיה לגבי כלי-הנגינה המתאימים לביצוע. מודעה שהופיעה בעיתון הצרפתי החשוב "מרקור"
ב – 1727, מודיעה על פרסום קרוב של יצירה לשני כינורות, ויול ובאס מסופרר. שלוש מתוך
ארבע ה"סונאדות" (sonades) הן זהות כמעט לגמרי לשלוש טריו -
סונטות – בעלות שמות אחרים – משנת 1690, למעלה משלושים שנה קודם לכן. בהקדמה מסביר
קופרן כי הכניס שינה מעט, ורק "שינויים בלתי חשובים", בטקסט המקורי. "הוספתי
רק את הסוויטות הגדולות, שעבורן הסונאדות הן פרליודים, או סוג של הקדמה".
התקליטור "פרנסואה קופרן,
האומות, סונטות וסוויטות בטריו ויצירות נוספות לשני צ'מבלי, כרך ראשון" הופיע
לא מכבר בהוצאת Toccata
Classics הבריטית. הוא מכיל שתיים מארבע היצירות הללו – "הספרדייה"
ו"אשת פיימונט (האיטלקיה)", קטעים נוספים ומאמר מקיף אודות המלחין והמוזיקה שלו. חלקו
השני של האוסף, ובו שתי היצירות הנותרות וקטעים רבים נוספים – ייצא לאור בעוד
חודשים אחדים. לרכישה – בקרו באתר "טוקאטה קלאסיקס", שם אפשר גם לשמוע
צלילים אחדים ממנו, ואם אתם מזדמנים לחנויות תקליטור בחו"ל, חפשו אותו בחנויות (בהפצת חברת נקסוס).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה