פריז בירוק.
וגם ליד מוזיאון קארנאבאלה, המוזיאון לתולדות פריז, שברובע הרביעי.
גינת בית-המשפט לעניינים מנהליים גובלת בקריית האמנים.
הנה היא, במבט מגג הבניין, ובמבט נוסף, מקרוב: הגינה סגורה כל ימות השנה, ונפתחת לציבור המבקרים רק בסוף השבוע הפתוח של הגנים. אז ראיתי שהיא גינת ירק ופרי, דלועים ותפוחים, צמחי תבלין ופרחים.
פארק "ביט שומון" שברובע התשעה-עשר. הפארק המפתיע מסתתר מאחורי חומה, הוא גדול מאד, בנוי על גבעה גבוהה. במרכזו אגם שמעליו מבנה דמוי מקדש, ממנו יורדים בגשר תלוי אל השביל המקיף. פארק מעניין ונעים.
קיר גינת ביתו של הצייר דלקרואה, ברובע השביעי. הבית הוא מוזיאון ליצירתו והגן הקטן "כלוא" בין ביתו של הצייר לבתי שכניו.
ובתמונה מעל, הנה עוד גן. זהו הפטיו, ה"גן היפני" של הארמון הקטן, ה"פטי פאלה".
הצבע המקסים הזה מופיע בכל קשת הגוונים שלו: מירוק-צהוב מלא-מים ועד לירוק זית, של עלוות העצים הגבוהים, ירוקי-העד. אפשר להבין מדוע יש כל כך הרבה "ירוקים" בציור האימפרסיוניסטי.
לאורך הרחובות נטועים עצים, בפינות הרחוב יש גינות קטנטנות ומטופחות. בכל רובע יש פארק אחד או יותר, חלקם מפתיעים מאד במבנה ובגודל. ה"אוטל פרטיקולייר", אותם "ארמונות" קטנים, שרבים מהם נמצאים באזורים ההיסטוריים בלב פריז, שומרים, בדרך כלל, על מסורת הגן הצרפתי, הסימטרי ובעל הקווים המדויקים, המטופח מאד והגזום למשעי.
"גנים צרפתיים" מוצאים ליד מבני ציבור. לצד ה"אנווליד", מוזיאון המלחמה, השוכן במבנה שהוקם על ידי לואי הארבעה-עשר כדי לשמש בית החולים הראשון לפצועי מלחמה, סמוך לכיפה המוזהבת, דוגמא לגן מעוצב.
וגם ליד מוזיאון קארנאבאלה, המוזיאון לתולדות פריז, שברובע הרביעי.
בגינות אחרות, מודרניות, כבר לא מקפידים באדיקות על המסורת הצרפתית, כך גם בגינות השייכות לבתי-מגורים, היסטוריים או מודרניים: המראה טבעי יותר, מעט פרוע אפילו.
למעלה - גינה בפינת רחוב, "סקוור אונורה שמפיון", ברובע השביעי, הגדה השמאלית. כחמישה מטרים אורכה וכשלושה – רוחבה.
פרחים ב"פארק פלוראל"
קו מטרו מספר אחת החוצה את העיר לרוחבה, מחבר בין יער בולון, במערב, למצודת וינסן, ובה פארק פלוראל (פארק הפרחים) במזרח, שתי "ריאות ירוקות" גדולות של העיר.
בסוף השבוע האחרון של חודש ספטמבר נפתחו גני פריז למבקרים, ביניהם גם כאלו שסגורים כל השנה: גן המוסד ללימודי הדת הקתולית, שברובע השביעי, למשל, או גינת בית-המשפט שליד ה"סיטה". בגנים האלו, גדלים צמחי מרפא, עצי פרי, ירקות...
הגן של המכון ללימודי הדת הקתולית, בקרבת גני לוקסמבורג. תלמידי המכון מטפלים בו, ורוקחים מצמחי התבלין "או דה מליס", שיקוי חסר צבע ומריר, שדי בטיפות אחדות ממנו לכוס מים, על מנת להרגיע את הנפש המתוחה.
גינת בית-המשפט לעניינים מנהליים גובלת בקריית האמנים.
הנה היא, במבט מגג הבניין, ובמבט נוסף, מקרוב: הגינה סגורה כל ימות השנה, ונפתחת לציבור המבקרים רק בסוף השבוע הפתוח של הגנים. אז ראיתי שהיא גינת ירק ופרי, דלועים ותפוחים, צמחי תבלין ופרחים.
פארק "ביט שומון" שברובע התשעה-עשר. הפארק המפתיע מסתתר מאחורי חומה, הוא גדול מאד, בנוי על גבעה גבוהה. במרכזו אגם שמעליו מבנה דמוי מקדש, ממנו יורדים בגשר תלוי אל השביל המקיף. פארק מעניין ונעים.
הגנים הימי-ביניימיים של מוזיאון קלוני. בגנים כאלו שכנה פעם האהבה האסורה, זו שחיברו אודותיה כל כך הרבה סונֶטות, שירים ומדריגלים. אהבת האביר לגבירה, אהבת המלכה ומפקד צבאה...
סוף אוקטובר בפריז, עוד סופשבוע בהיר.
בגינת "פלאס דה ווג'", תינוקות ארוזים במעילים עבים ותפוחים, משחקים בארגזי החול. אלפי בני נער מאופרים ולובשי תחפושות צועדים בתהלוכה: "Zombi World". המוני אנשים בסוודרים, מעילי רוח, צעיפים וכובעים נהנים מלהיות בחוץ, עוד קצת.
בגינת "פלאס דה ווג'", תינוקות ארוזים במעילים עבים ותפוחים, משחקים בארגזי החול. אלפי בני נער מאופרים ולובשי תחפושות צועדים בתהלוכה: "Zombi World". המוני אנשים בסוודרים, מעילי רוח, צעיפים וכובעים נהנים מלהיות בחוץ, עוד קצת.
העלים כבר יבשו וכמעט נשרו לגמרי, השלכת נאספה ונותר ממנה מעט. פרחים כבר אין ואפילו קר, קר מאד.
השמש, כאשר היא מופיעה, היא "שמש שקרנית", היא מאירה אבל לא מחממת...
זה הזמן לאסוף אל הזכרון את המראות של הקיץ.
החורף קרוב, ממש בקצה האף, ויהיה עוד קר יותר. קר לי נורא, לא התעטפתי די הצורך, כבר מחשיך וצריך לשוב לסטודיו.
החורף קרוב, ממש בקצה האף, ויהיה עוד קר יותר. קר לי נורא, לא התעטפתי די הצורך, כבר מחשיך וצריך לשוב לסטודיו.
עוברת מחשבה זריזה ואני מתנחמת: גם החורף לא יישאר לתמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה