כבר אינני זוכרת איך הגעתי אל הבלוג שלו, ה"אקסביציוניסט". גיאוף אדגרס (Geoff Edgers) מבקר האמנות של העיתון "בוסטון גלוב" מעלה לבלוג מה שמעניין אותו "בפנים. מאחורי הבמה. מאחורי הסצינה". לעיתים קרובות זה מעניין גם אותי.
ביולי 2008 פרסם אדגרס את הפוסט: Phoenic music critic, ethics. הפוסט פתח בשאלה, האם רשאי מבקר מוזיקלי להרשות לגוף (מוזיקלי) אותו הוא מסקר להזמין יצירה מוזיקלית המבוססת על שירה שכתב – ולשלם את הוצאותיו? "אני חושב שלא" כתב אדגרס "וכך קובעת גם מדיניות האתיקה של ה"בוסטון גלוב". יש מי שחולקים על כך".
מה שהכעיס את אדגרס היה עניינו של מבקר-המוזיקה שסיקר את קונצרטי התזמורת הסימפונית של בוסטון, לויד שווארץ. התזמורת הסימפונית של בוסטון פנתה אל שווארץ, משורר, והזמינה ממנו פרקי שירה שיולחנו על ידי מלחיני מרכז המוזיקה של טנגלווד. שווארץ פרסם את העניין בבלוג שלו וסיפר כי הוזמן על ידי מרכז טנגלווד גם להתארח בבית ההארחה בו התגורר סרגי קוסוביצקי, מנצחה האגדי של התזמורת, והתזמורת לקחה על עצמה לכסות את הוצאות נסיעתו למקום.
אדגרס שאל את עצמו אם אינו מחמיר מדי בביקורת שהוא מותח על שווארץ. בפוסט שפירסם הוא הביא את עמדתו של העורך האחראי של ה"בוסטון פניקס", שחשב כי "מבקר המוזיקה (שווארץ) פועל במסגרת ההולכת ונעלמת של "אמן / מבקר".. והעובדה שמלחיני טנגלווד ילחינו את שיריו היא ציון לשבח ולא פשרה. צרי אופק יטענו אחרת"...
בשיחת טלפון שערך אדגרס עם שווארץ, אמר לו המבקר שאיננו רואה בעיה במצב העניינים הזה: "תמיד כתבתי מה שאני חושב... ואני ממשיך לעשות זאת גם אחרי שאיש טנגלווד הודיע לי על הבחירה בי".
התשובה הזו לא הניחה את דעתו של אדגרס, שהבין כי הואשם בצרות אופק, והוא פנה אל מומחה לאתיקה. המומחה סבר שיש בכך ניגוד עניינים, אם לא קונפליקט של ממש. "לפחות היה על המשורר-המבקר" אמר המומחה "לשלם את הוצאותיו בעצמו".
ביולי 2008 פרסם אדגרס את הפוסט: Phoenic music critic, ethics. הפוסט פתח בשאלה, האם רשאי מבקר מוזיקלי להרשות לגוף (מוזיקלי) אותו הוא מסקר להזמין יצירה מוזיקלית המבוססת על שירה שכתב – ולשלם את הוצאותיו? "אני חושב שלא" כתב אדגרס "וכך קובעת גם מדיניות האתיקה של ה"בוסטון גלוב". יש מי שחולקים על כך".
מה שהכעיס את אדגרס היה עניינו של מבקר-המוזיקה שסיקר את קונצרטי התזמורת הסימפונית של בוסטון, לויד שווארץ. התזמורת הסימפונית של בוסטון פנתה אל שווארץ, משורר, והזמינה ממנו פרקי שירה שיולחנו על ידי מלחיני מרכז המוזיקה של טנגלווד. שווארץ פרסם את העניין בבלוג שלו וסיפר כי הוזמן על ידי מרכז טנגלווד גם להתארח בבית ההארחה בו התגורר סרגי קוסוביצקי, מנצחה האגדי של התזמורת, והתזמורת לקחה על עצמה לכסות את הוצאות נסיעתו למקום.
אדגרס שאל את עצמו אם אינו מחמיר מדי בביקורת שהוא מותח על שווארץ. בפוסט שפירסם הוא הביא את עמדתו של העורך האחראי של ה"בוסטון פניקס", שחשב כי "מבקר המוזיקה (שווארץ) פועל במסגרת ההולכת ונעלמת של "אמן / מבקר".. והעובדה שמלחיני טנגלווד ילחינו את שיריו היא ציון לשבח ולא פשרה. צרי אופק יטענו אחרת"...
בשיחת טלפון שערך אדגרס עם שווארץ, אמר לו המבקר שאיננו רואה בעיה במצב העניינים הזה: "תמיד כתבתי מה שאני חושב... ואני ממשיך לעשות זאת גם אחרי שאיש טנגלווד הודיע לי על הבחירה בי".
התשובה הזו לא הניחה את דעתו של אדגרס, שהבין כי הואשם בצרות אופק, והוא פנה אל מומחה לאתיקה. המומחה סבר שיש בכך ניגוד עניינים, אם לא קונפליקט של ממש. "לפחות היה על המשורר-המבקר" אמר המומחה "לשלם את הוצאותיו בעצמו".
התעוררה סקרנותי – האם אין העיתונאי מבקר האמנות מוזמן - ממילא - על ידי גופי האמנות המבוקרים, כאשר ברצונם שיסקר את פעילותם האמנותית?
תשובתו של אדגרס במייל לא איחרה להגיע: "לא אסכים לקבל כסף, כרטיס וכו' כדי לסקר משהו. אם אנחנו, כעיתון, סבורים שיש למשהו ערך חדשותי – אנחנו משלמים את הוצאותינו בעצמנו".
בישראל ישנם מספר מבקרים בעיתונות הקו השני והשלישי שהם גם אמנים פעילים בעצמם. היות שהסצינה קטנה כל כך, הם נהנים מכל העולמות, ממנפים את כוחם משדה פעילות אחד למשנהו וחזרה.
השבמחק