במקביל לתהליך הייחוד של יצירות מוזיקליות לכלי נגינה מסוים או לקבוצת כלי-נגינה, תהליך שהתרחש במאות השבע- עשרה והשמונה-עשרה, התרחש תהליך הפוך - של העברת יצירה שנכתבה לכלי-נגינה אחד לכלי אחר, או העברת יצירה שנכתבה לקבוצת כלי-נגינה, אנסמבל או תזמורת - לכלי-נגינה אחד (כלי-מקלדת). ידועים, למשל, עיבודים לצ'מבלו סולו מאת יוהאן סבסטיאן לקונצ'רטי שונים מאת מלחינים איטלקים וגרמנים (קונצ'רטי לצ'מבלו, ממספר 972 ברשימת יצירות באך ועד למספר 987 ברשימת יצירותיו), עיבודים שנעשו בשנים 1713 - 1714. מלחינים צרפתים שכתבו לצ'מבלו עיבדו פרקי אופרות לכלי-המקלדת. למשל, ראמו עיבד פרקים מאופרות מאת מארה ולולי. אנטואן פורקרה עיבד מוזיקה קאמרית למוזיקה לצ'מבלו סולו, הוא הוציא לאור את כל יצירות אביו, נגן הויולה דה גמבה ז'אן בפטיסט, בשתי גירסאות: אחת - מקורית - לויולה דה-גמבה ובאסו קונטינואו, והשניה - לצ'מבלו סולו. גם פרנסואה קופרן ומארן מארה הציעו ביצוע יצירותיהם בכלי-נגינה מגוונים. קופרן - העלה את הצעתו לערוך עיבוד, בהקדמה לארבעת ה"קונצ'רטי המלכותיים" שלו, שיצאו לאור כמוזיקה לצ'מבלו. על פי ההקדמה אפשר לנגן את המוזיקה גם בכלי-נגינה נוספים: חליל, אבוב, כינור, ויולה, פגוט... מארה ציין בפתיח לספרו השלישי, שכלי-נגינה נוספים מתאימים לביצוע יצירותיו לויולה דה גמבה וקונטינואו, וברשימתו פרט: "עוגב, צ'מבלו, כינור,תיאורבו, גיטרה (!!), חליל, חלילית ואבוב"..
הסיבות להכנת העיבודים היו רבות: פורקרה הבן ביקש להגדיל את קהל היעד שירכוש את יצירות אביו, בתקופה בה לא היה לגמבה מעמד גבוה והיא איבדה מן הפופולאריות שלה, ולכן עיבד גירסה לצ'מבלו, כלי-המקלדת שהיה עדיין (בצרפת) בשיא פריחתו. באך חיבר את עיבודיו על פי הזמנת המעסיק שלו, אך גם לצורכי עיון ולימוד של יצירות, סוגות וטכניקות כתיבה חדשות. הטכניקה (או סוגיה השונים של הטכניקה) לעיבוד יצירת רב-כילית למקלדת סולו או לאנסמבל קטן, איננה ברורה די הצורך; אך אני משוכנעת, שלא רק מלחינים או מוזיקאים מקצועיים עסקו בעיבוד, אלא גם נגנים חובבים שביקשו להתוודע ליצירות לא מוכרות, במסגרת האפשרויות שעמדו לרשותם, לרוב - כלי-המקלדת הביתי: קלאביקורד, צ'מבלו או פסנתר פטישים.
בתכנית הקונצרט הקרובה ("פנדנגו וטנגו", ב - 4 וב - 6 בינואר, 2011) נכללות שתי יצירות שנכתבו במקור להרכב אחר. המבוא והפנדנגו מאת לואיג'י בוקריני, הם חלק מחמישה לרביעיית כלי-מיתר וגיטרה, ו"הפנטזיה לבן-אצולה", מאת חואקין רודריגו, היא יצירה לתזמורת וגיטרה.
את החמישייה של בוקריני עיבדו לדואו-צ'מבלו שני נגנים מצויינים, וויליאם כריסטי וכריסטוף רוסה.
בתכנית הקרובה ננגן, נגנית הגיטרה אורלי לבן ואני, עיבוד לגיטרה וצ'מבלו, ולא נהייה הראשונות לעשות זאת..
את ה"פנטזיה לבן-אצילים" כתב המלחין הספרדי חואקין רודריגו לתזמורת שיש בה בנוסף לכלי המיתר גם כלי נשיפה. צלילי הגיטרה העדינים אינם יכולים להתחרות בהרכב העשיר הזה... והם באמת נעלמים, מתחת לשכבות צליל. אפשר לשמוע את הגיטרה רק כאשר התזמורת משתתקת ומאפשרת זאת.
גם במקרה זה, עיבוד לגיטרה וצ'מבלו מאפשר לשמוע טוב יותר הן את המבנה הרב קולי והן את הדיאלוג שנוצר בין התפקיד הסולני של הגיטרה להרמוניות העוטפות אותו. וכמובן, עיבוד של יצירה תזמורתית לשני כלי-נגינה בלבד, מאפשר, בראש ובראשונה, לנגן את המוזיקה היפה הזו, ולהשמיע אותה בתדירות גבוהה יותר!
הסיבות להכנת העיבודים היו רבות: פורקרה הבן ביקש להגדיל את קהל היעד שירכוש את יצירות אביו, בתקופה בה לא היה לגמבה מעמד גבוה והיא איבדה מן הפופולאריות שלה, ולכן עיבד גירסה לצ'מבלו, כלי-המקלדת שהיה עדיין (בצרפת) בשיא פריחתו. באך חיבר את עיבודיו על פי הזמנת המעסיק שלו, אך גם לצורכי עיון ולימוד של יצירות, סוגות וטכניקות כתיבה חדשות. הטכניקה (או סוגיה השונים של הטכניקה) לעיבוד יצירת רב-כילית למקלדת סולו או לאנסמבל קטן, איננה ברורה די הצורך; אך אני משוכנעת, שלא רק מלחינים או מוזיקאים מקצועיים עסקו בעיבוד, אלא גם נגנים חובבים שביקשו להתוודע ליצירות לא מוכרות, במסגרת האפשרויות שעמדו לרשותם, לרוב - כלי-המקלדת הביתי: קלאביקורד, צ'מבלו או פסנתר פטישים.
בתכנית הקונצרט הקרובה ("פנדנגו וטנגו", ב - 4 וב - 6 בינואר, 2011) נכללות שתי יצירות שנכתבו במקור להרכב אחר. המבוא והפנדנגו מאת לואיג'י בוקריני, הם חלק מחמישה לרביעיית כלי-מיתר וגיטרה, ו"הפנטזיה לבן-אצולה", מאת חואקין רודריגו, היא יצירה לתזמורת וגיטרה.
את החמישייה של בוקריני עיבדו לדואו-צ'מבלו שני נגנים מצויינים, וויליאם כריסטי וכריסטוף רוסה.
בתכנית הקרובה ננגן, נגנית הגיטרה אורלי לבן ואני, עיבוד לגיטרה וצ'מבלו, ולא נהייה הראשונות לעשות זאת..
את ה"פנטזיה לבן-אצילים" כתב המלחין הספרדי חואקין רודריגו לתזמורת שיש בה בנוסף לכלי המיתר גם כלי נשיפה. צלילי הגיטרה העדינים אינם יכולים להתחרות בהרכב העשיר הזה... והם באמת נעלמים, מתחת לשכבות צליל. אפשר לשמוע את הגיטרה רק כאשר התזמורת משתתקת ומאפשרת זאת.
גם במקרה זה, עיבוד לגיטרה וצ'מבלו מאפשר לשמוע טוב יותר הן את המבנה הרב קולי והן את הדיאלוג שנוצר בין התפקיד הסולני של הגיטרה להרמוניות העוטפות אותו. וכמובן, עיבוד של יצירה תזמורתית לשני כלי-נגינה בלבד, מאפשר, בראש ובראשונה, לנגן את המוזיקה היפה הזו, ולהשמיע אותה בתדירות גבוהה יותר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה