וכך הוא מתחיל:
Zum neuen Jahr begrüßt euch hier
Ein Virtuos auf dem Klavier.
Er führ' euch mit Genuß und Gunst
Durch alle Wunder seiner Kunst.
(לשנה החדשה יברך אתכם
הפסנתרן, הוירטואוז שלכם
בהנאה ובטוב יוביל אתכם איתו,
בין כל רזי אומנותו).
וילהלם בוש מוכר בארץ בזכות "מקס ומוריץ", סיפור מחורז ומאויר על שני נערים שובבים, שמבצעים מעשי קונדס ויורדים לחיי אנשי כפרם, האלמנה, המורה, האופה - עד לסוף המר. הסיפור תורגם פעמים רבות לעברית (וצונזר. חלקים שנראו למתרגמים, ובהם אנדה עמיר ואוריאל אופק, אכזריים מדי - הושמטו). בוש יצר סיפורים מחורזים ומאוירים רבים מאד, הנטועים לא רק בשפה הגרמנית העממית אלא גם בנוף האנושי חברתי של המאה התשע עשרה. במבט חודר ובסרקזם תאר את הבורגנות על המוסר הכפול שבה ("הלנה האדוקה", למשל), את האדם וחולשותיו, את החיים בעיר ובכפר. יצירתו אהובה מאד, וביטויים רבים שטבע נטמעו בשפת היומיום. תצוגת קבע מעבודותיו נמצאת במוזיאון הגרמני הלאומי לאיורים וקריקטורות שבעיר הנובר, מוזיאון נושא את שמו.
רישומי העיפרון של בוש נפלאים. ציורים קטנים, צנועים, ללא צבע, מלאי הומור, מעבירים בקווים אחדים עולם עשיר, תנועה ואוירה, ומעלים חיוך של הסכמה, של "נכון, זה ממש כך, באמת כך". חובבי הקונצרטים של היום יכולים לזהות את אותו מאזין נלהב, זה שמטה את גופו קדימה במתח, כדי לשמוע את החרישי שבצלילים או את זה המתכווץ בכיסאו למשמע כרומטיקה מסובכת או הנותר נדהם למשמע צלילי הסיום הגראנדיוזים (בתמונה למטה), שממלאים את החלל כולו....
שנה אזרחית טובה ומשמחת לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה