הצעדים הראשונים בנגינה בצ'מבלו כוללים לרוב היכרות עם שני הכרכים (בהוצאה מודרנית) של "ספר הוירג'ינאל של פיטסוויליאם", The Fitzwilliam Virginal Book, אוסף בכתב-יד של מוזיקה אנגלית לכלי-מקלדת, שנוצר בתחילת המאה השבע עשרה. זהו האוסף הגדול והמגוון ביותר של מוזיקה אנגלית מוקדמת, ויש בו קטעים פשוטים מאד מבחינה מוזיקלית וטכנית ובצידם – יצירות וירטואוזיות ומורכבות ביותר, כך שכל אחד יכול למצוא בו את "כוס התה (האנגלי) שלו". גם אני התוודעתי אליו מזמן, ולמרות שאני אוהבת את המוזיקה חוזרת לנגן אותה בתדירות רבה, עדיין אינני מרגישה שהכרתי די צורכי את כל כמעט-שלוש-מאות היצירות שנמצאות בו, ולא את העולם האנושי והתרבותי שעליו צמח.
האוסף נוצר על ידי פרנסיס טרגאיאן, אציל אנגלי קתולי ובן למשפחה בעלת אחוזות, שהושם בכלא משום שנתן באחוזתו מחסה לכומר קתולי נמלט. טרגיאן ישב בכלא "מָרשַלסֵיי" כשלושים שנה, עד שנחון ונשלח לגלות בספרד... באותן שנים בכלא, העתיק את היצירות לכלי-מקלדת. בית הכלא היה "מוסד פרטי" ודייריו חייבים היו לשלם את "ההוצאות" הכרוכות במגורים שם, מה שהבטיח כי לא ייצאו מן הכלא לעולם... (מאה וחמישים שנה לאחר מכן כתב צ'רלס דיקנס, שהכיר את ה"מרשלסיי" היכרות אישית, את "דוריט הקטנה", סיפורה של בת לאב אסיר בכלא, רומן שעובד לסדרת טלביזיה מרתקת בידי ה"בי-בי-סי").
ובכן, ישב פרנסיס טרגאיאן ובשלב מסוים עסק במלאכה גם בנו, פרנסיס טרגאיאן הצעיר, להעתיק יצירות שונות לאוסף המשפחתי (ואפשר להניח, שבין כותלי הכלא היו תנאי מגורי המשפחה, עם שמונה עשר ילדיהם, לא בלתי-נוחים, ואפילו וירג'ינאל היה שם..). בין היצירות: פרליודים רבים, מחולות: קורנט, פאוואן וגאייארד, יצירות על נעימות באס ("גראונד"), כל מיני יצירות פוליפוניות, פנטזיות, קטעי תמונות ("החלום של גיילס פרנבי") ועוד, ועוד...
באוסף הנהדר נכללים גם קטעים מוזיקליים מקסימים, ששמותיהם יכלו להיות מילים ראשונות בשורה של שיר כלשהוא, כמו "האם היא יכולה", "טוב הייתי נישאת לאיש", "מרטין אמר לנערו", "ספרי לי, דפנה" ועוד. ביצירות הללו אפשר תמיד לזהות מנגינה פשוטה, כמו-עממית, שמשמשת נקודת מוצא לואריאציות רבות, שהיצירתיות התפרצת מתוכן מדהימה ממש. מסתבר שאלו בלדות עתיקות שהיו מוכרות לרבים: ה broadside ballads, בלדות שנכתבו למנגינות קיימות, והודפסו על דף בודד (לרוחבו, מכאן שמן), שהיה לרוב מעוטר גם בתמונה, העשויה בטכניקה של חיתוך-עץ. נושאי הבלדות היו – סיפורי אהבה, אגדות, וגם רכילות מחצר המלוכה ומחיי בני המעמדות הגבוהים, ופוליטיקה ועוד... זמרים נודדים ופייטנים רבים כתבו מדי פעם טקסטים חדשים, הדפיסו ומכרו, תוך כדי מסעותיהם בערים ובכפרים, כשהם שרים – לפרנסתם. הם גם נדרשו לרשום את יצירותיהם ברישומי הרשות האחראית, זו שהיה לה מונופול על מתן הזכות להפיץ יצירות שונות. כך נשמרו אלפי דפים כאלו, מעין "עיתונות תקופתית" של אנגליה בשלהי תקופת בית טיודור.
הז'אנר היה קיים מן המאה השש עשרה ועד תחילת המאה התשע-עשרה, ותור הזהב שלו היה – התקופה האליזבטנית. דפים רבים ואפילו כרכי אוסף נמצאו ונשמרו, בעיקר בספריה הבודליאנית באוקספורד, בריטניה ובארכיון אוניברסיטת קליפורניה, בסנטה ברברה, ארה"ב. אפשר – בעבודת נמלים – לנסות ולהתאים טקסט למוזיקה, ובעבודת נמלים מאומצת עוד יותר, לנסות ולהבין את השפה האנגלית בה נכתבו...
למעלה, תמונת חיתוך-עץ שקישטה את אחת המבלדות הללו, ומתארת פייטן-זמר כזה, מופיע בקרן רחוב...
בקונצרט הקרוב, 22 ו – 24 בפברואר, במעלות ובתל-אביב, נשמיע מוזיקה מן התקופה הזו, ובכללה גם כמה יצירות כאלו, להן הצלחנו למצוא טקסט. זמר הבריטון יאיר פולישוק ישיר טקסטים שמצאנו, טל ארבל, בויולה דה גמבה, ואני – בצ'מבלו – ננגן עיבודים כיליים למנגינות היפות הללו.
האוסף נוצר על ידי פרנסיס טרגאיאן, אציל אנגלי קתולי ובן למשפחה בעלת אחוזות, שהושם בכלא משום שנתן באחוזתו מחסה לכומר קתולי נמלט. טרגיאן ישב בכלא "מָרשַלסֵיי" כשלושים שנה, עד שנחון ונשלח לגלות בספרד... באותן שנים בכלא, העתיק את היצירות לכלי-מקלדת. בית הכלא היה "מוסד פרטי" ודייריו חייבים היו לשלם את "ההוצאות" הכרוכות במגורים שם, מה שהבטיח כי לא ייצאו מן הכלא לעולם... (מאה וחמישים שנה לאחר מכן כתב צ'רלס דיקנס, שהכיר את ה"מרשלסיי" היכרות אישית, את "דוריט הקטנה", סיפורה של בת לאב אסיר בכלא, רומן שעובד לסדרת טלביזיה מרתקת בידי ה"בי-בי-סי").
באוסף הנהדר נכללים גם קטעים מוזיקליים מקסימים, ששמותיהם יכלו להיות מילים ראשונות בשורה של שיר כלשהוא, כמו "האם היא יכולה", "טוב הייתי נישאת לאיש", "מרטין אמר לנערו", "ספרי לי, דפנה" ועוד. ביצירות הללו אפשר תמיד לזהות מנגינה פשוטה, כמו-עממית, שמשמשת נקודת מוצא לואריאציות רבות, שהיצירתיות התפרצת מתוכן מדהימה ממש. מסתבר שאלו בלדות עתיקות שהיו מוכרות לרבים: ה broadside ballads, בלדות שנכתבו למנגינות קיימות, והודפסו על דף בודד (לרוחבו, מכאן שמן), שהיה לרוב מעוטר גם בתמונה, העשויה בטכניקה של חיתוך-עץ. נושאי הבלדות היו – סיפורי אהבה, אגדות, וגם רכילות מחצר המלוכה ומחיי בני המעמדות הגבוהים, ופוליטיקה ועוד... זמרים נודדים ופייטנים רבים כתבו מדי פעם טקסטים חדשים, הדפיסו ומכרו, תוך כדי מסעותיהם בערים ובכפרים, כשהם שרים – לפרנסתם. הם גם נדרשו לרשום את יצירותיהם ברישומי הרשות האחראית, זו שהיה לה מונופול על מתן הזכות להפיץ יצירות שונות. כך נשמרו אלפי דפים כאלו, מעין "עיתונות תקופתית" של אנגליה בשלהי תקופת בית טיודור.
הז'אנר היה קיים מן המאה השש עשרה ועד תחילת המאה התשע-עשרה, ותור הזהב שלו היה – התקופה האליזבטנית. דפים רבים ואפילו כרכי אוסף נמצאו ונשמרו, בעיקר בספריה הבודליאנית באוקספורד, בריטניה ובארכיון אוניברסיטת קליפורניה, בסנטה ברברה, ארה"ב. אפשר – בעבודת נמלים – לנסות ולהתאים טקסט למוזיקה, ובעבודת נמלים מאומצת עוד יותר, לנסות ולהבין את השפה האנגלית בה נכתבו...
בקונצרט הקרוב, 22 ו – 24 בפברואר, במעלות ובתל-אביב, נשמיע מוזיקה מן התקופה הזו, ובכללה גם כמה יצירות כאלו, להן הצלחנו למצוא טקסט. זמר הבריטון יאיר פולישוק ישיר טקסטים שמצאנו, טל ארבל, בויולה דה גמבה, ואני – בצ'מבלו – ננגן עיבודים כיליים למנגינות היפות הללו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה