יום שבת, 26 בפברואר 2011

מנגינה. אלפונסינה והים

המנגינה הפשוטה מתחילה בצלילים אחדים, סמוכים זה לזה, זורמת בתנועה, מושכת אחריה הרמוניות, מטפסת ועולה ושבה, נעה בגמישות בתנועה גלית. אין לה צורך בתזמור רחב, די בפסנתר, גיטרה וכלי-הקשה.

אלפונסינה היא אלפונסינה סטורני, משוררת ארגנטינית ילידת שוויץ, ממשפחה קשת יום (1892 – 1938). בת חמש-עשרה הצטרפה לקבוצת תיאטרון נודד, וכשנתיים לאחר מכן עזבה את התיאטרון כדי ללמוד הוראה לגיל הרך. בת תשע-עשרה באה לחיות בבואנוס איירס, שם הרתה לגבר נשוי וילדה ילד. היא נתקלה בקשיים חברתיים כאם חד הורית, קשיים כלכליים מהיותה מפרנסת יחידה, וסבלה מבדידות. עוד לפני שמלאו לה עשרים כתבה מאמרים עיתונאיים, ועם הזמן – שירים. נושאי כתיבתה נבעו מחייה. היא כתבה על הצביעות החברתית, על יחסו ההפכפך של הגבר לאשה, על העוני; בהדרגה זכתה שירתה, כעת – פמיניסטית מובהקת - להתעניינות, ולאחר מכן – בפרסים. ואולם, היא נאלצה להפסיק את עבודת ההוראה עקב קשיים נפשיים ובשל בעיות בריאות. כשנתברר לה שמחלתה חשוכת מרפא, החליטה לשים קץ לחייה. סטורני באה לחוף הים, שלחה את שירה האחרון למערכת העיתון, ולמחרת השליכה את עצמה אל הגלים.
 
את נעימת "אלפונסינה" חיבר אריאל רמירז, למילים של רפאל לונה. השיר מוכר בקולה החם, העשיר של מרסדס סוסה. הקונטראלט שלה, בצעירותה צלול וקל ועם השנים כהה ועמוק, מצמית. אישיותה של סוסה, לוחמת זכויות אדם בזכות עצמה, כשרונה המוזיקלי וחוש הקצב הפנטסטי שלה העניקו לשיר את אנושיותו, עצמתו ואת עומקו.

התאהבתי בנעימה מבלי להבין מילה ואף על פי כן, כשמצאתי את תרגומו של הטקסט והתוודעתי אל סטורני – לא הייתי מופתעת. אף ששמעתיו כבר עשרות, או מאות, פעמים, ובכל מיני ביצועים, מפיה של סוסה, בכל מיני הזדמנויות ובביצועם של רבים אחרים. בכל פעם שהוא מתנגן - אני מקשיבה לו בכל מאודי, עד שנעלם הצליל האחרון.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה