מראה עיניים - אמנות מודרנית

ויצ'נצו גונזגה, מי שהיה דוכס מנטובה במשך עשרים וחמש שנים (בין סוף המאה השש-עשרה ותחילת המאה השבע-עשרה), נחשב למושל רב עוצמה. הוא היה מעסיקם של המלחין קלאודיו מונטוורדי, הצייר פטר פול רובנס ואנשי מדע ואמנות נוספים.
מונטוורדי התקבל לעבודה בחצר הדוכס בגיל עשרים ושלוש, גיל צעיר יחסית. הדוכס שם לב לכישרונו של הצעיר, לאחר שזה פרסם את יצירותיו הראשונות כבר בגיל חמש-עשרה. מונטוורדי צורף לשורת האמנים שעבדה בשירותו של וינצ'נצו גונזגה. זו הייתה עסקה מאד משתלמת מנקודת ראותו של הדוכס. מונטוורדי כתב את האופרה "אורפיאו ואורידיצ'ה" בשירות הוד-מלכותו, לכבוד הקרנבל השנתי של מנטובה. הצלחתה המטאורית של האופרה העידה כמו כל הישג כלכלי או צבאי (או אולי אפילו יותר מכל הישג אחר) על חוכמתו, הבנתו, עוצמתו וכוחו הרבים של ויצ'נצו גונזגה הראשון.

היום כבר אין דוכסים ורוזנים, אין חצרות מתחרות זו בזו, ומאבקים פוליטיים מוכרעים בדרכים נעימות פחות, ללא מעורבות של אמנים...
ובהתאם, מוזיקאים, ציירים, פסלים, סופרים בני תקופתנו יוצרים במסגרת עצמאית וללא תמיכה שתסיר כל דאגה מליבם. "עבודות מוזמנות" הן נדירות יותר. זו אחת הסיבות לשים לב ליצירות של ציירים בני זמננו, על צ'מבלי שנבנים היום (צ'מבלו, מטבע בריאתו, הוא כלי נגינה שנבנה על פי הזמנה, בדרך כלל – של מי שינגן בו). הסיבה האחרת – לטעמי – הוא שעבודות מודרניות על כלי-המקלדת ההיסטורי מעניינות מאד וחלקן מוצלחות במיוחד.
ציור מודרני על צ'מבלו הוא משימה לא פשוטה. לפעמים צורת הכנף, מצבה המשתנה בחלל והזווית בה היא מונחת בהיותה פתוחה, משפיעים על העבודות. אבל קיימות גם דוגמאות הפוכות, כאשר האמן מתייחס לכנף הכלי כמו לכל לוח אחר. לפעמים הלוח העשוי עץ מגביל את האפשרויות הטכניות או מחייב מציאת פתרונות מיוחדים.
ברשומות קודמות הצגתי כמה צ'מבלי שנבנו בסטודיו הפריזאי של ריינהרד פון נאגל, ואשר שימשו מצע לציורים של אמנים בני זמננו: מרק שאגאל, פייר אלשינסקי, אוליבייה דברה, גרהרד ריכטר.

הנה עוד כמה צ'מבלי , כולם נבנו על ידי ריינהרד פון נאגל, בסטודיו הפריזאי.

למעלה, עבודה נהדרת, ממש מעוררת תיאבון, של  סטפן ביו .  ביו מציג את עבודותיו ברשת ה"פייסבוק".
וכאן, עבודה נוספת של אוליבייה דברה..


 

וזהו צ'מבלו שעוטר בידי פיקו קוול..

וצ'מבלו בעיטור שונה, מאד עדין וחם: מארי דה לה רוזייר היא אמנית לק, ואפשר לראות עבודות נוספות – באתר שלה.

לבסוף, עבודה יוצאת דופן. האמן הוא האראלד נֵגֵלי, אמן גרפיטי שוויצרי, ידוע בכינוי "המרסס מציריך". סיפור מאבקו של נגלי כנגד השלטונות בשוויץ הוא סיפור מעניין (נגלי הועמד לדין וגם ישב בכלא בגלל אמנות הרחוב שלו) ואפשר לקרוא על כך בערך המוקדש לו בויקיפדיה.